יהודה לוי רחוק מלהיות מושלם או מושך ב”איש חשוב מאוד”. אבק הכוכבים שלו מתמוסס לתוך סצינות מלאות באגלי זיעה, עצבים, קיא, חרדות והפרעות אכילה. זה לא שאף פעם לא ידענו שגם לכוכבים יש רגעי שפל אנושיים, אבל לוי מוריד את כל הפוטושופ מעל חיי הזוהר העגמומיים בביצה.

למי שעוד לא ראה (למה?), “איש חשוב מאוד” מגוללת את סיפורו של יהודה לוי בתפקיד עצמו. לוי נמצא בתקופה מתוסכלת בחייו, סובל מהפרעות חרדה,  ומתחושת מיצוי, ובין כוכבת זוהרת אחת לאחרת (כמו רומי אבולעפיה), הוא פוגש מלצרית מלאה (עלמה דישי), בעלת תואר שני בספרות אנגלית, ואנטיתזה לכל מה שמזכיר דוגמנית מושלמת. המלצרית היא היחידה שאומרת לו את האמת בפנים, ופותחת בפניו פתח לחיים המציאותיים והפשוטים, שכל כך זרים לו.

סיפור סינדרלה הוא אמנם בין הנדושים ביותר בטלוויזיה ובקולנוע, אבל “איש חשוב” רחוקה אלפי שנות אור מהסינדרליות הפלסטית של “להיות איתה”. אסי עזר דואג למלא את המסך בכל הסטראוטיפים האפשריים (אופה הלחמים המרוקאי-החתיך מבת ים, שפוגש בדוגמנית המיליונרית-בלונדינית- אשכנזית הכל יכולה) והדמויות הראשיות שלו פלקטיות ונכנסות לתבניות ודיאלוגים קלישאתיים. לא כך ב”איש חשוב מאוד”.

האותנטיות היא מילת המפתח בסדרה. כך לוי למשל עסוק בצורה אובססיבית בעצמו (חושב שהמלצרית הזמינה פאפרצי, כשהיא בקושי יודעת מי הוא), חושב שהכל “מגיע לו” (הוא גורם בטעות לנזילה בכל הבית, וצועק על השרת של בניין מגוריו, כאילו זו אשמתו), הוא מקלל, הוא עצבני, ומשפיל בדבריו אפילו את אמא שלו. האינטונציה והלך הרוח שלו כלל לא עושים חשק להיות בחברתו. ומצד שני- יש בו תכונות אנושיות ואמיתיות מאוד. הוא מפחד מביקורת, הוא מגלה שהוא כבר לא צעיר פרחח ו”זורם” כמו חבורת שחקני הפסטיגל, שלהם הוא מטיף אחרי ערב של סמים ואובדן חושים. הוא מפחד לצאת לא בסדר- ונותן שטר של 200 ₪ לקבצן, ומצטלם עם כל מי שמבקש ממנו, גם כשזה ילד תחמן ומעצבן שרוצה מאה תמונות, כשללוי יש קלקול קיבה.

הדמות של עלמה דישי אף מורכבת יותר, והיא תורמת למהפך בתפיסת אידיאל היופי שמוצג בתקשורת. עליה כתבתי לא מעט בפוסט פייסבוק שעורר הדים ותגובות סטייל “הגיע הזמן שיציגו על המסך נשים אמיתיות”.

פוסט בפייסבוק על הדמות של רונה

פוסט פייסבוק של ללי אורן על הדמות של רונה

הדמות של רונה נדירה בנוף הטלוויזיוני, והיא מורכבת מאוד כי היא כוללת בתוכה גם את האישה החזקה, והדעתנית, שתמיד אומרת את האמת בפרצוף, אך גם מתאפיינת בתכונות של “האישה הקטנה”, אותה אישה ביתית שאופה דג בתנור ומחכה שהגבר שלה יגיע הביתה, ועושה ללוי ספונג’ה כשיש נזילה בכל הבית.

אחרי שהם שוכבים בפעם הראשונה, רונה עומדת במטבח, מבשלת שקשוקה, ולוי אומר לה “זה החיים שאני רוצה. התחת שלך, שקשוקה, הספרים שם בסלון, אפילו את הכלב לא אכפת לי”. בקלות יהיו אנשים שיגידו שהדמות של רונה מאופיינת בשוביניזם, אך אסור ליפול למלכודת הזו. דווקא המורכבות הנשית הזו שלה, שמאופיינת בהשפעה העצומה שיש לה על הגבר הכי מבוקש במדינה. ודווקא העובדה שלוי בולע כל מילה שהיא אומרת בשקיקה, והיא נותנת לו שוב ושוב “סטירות” מעוררת כדי שיוציא את השמש מהתחת, הן שגורמות לדמות שלה לתת כוח והמון חומר למחשבה על תפיסת הנשיות.

“איש חשוב מאוד” היא סדרה שמומלץ ואף חשוב לראות. היא כתובה נהדר ואותנטי (תודות לשירלי מושויוף המוכשרת שאמונה על התסריט), היא מעניינת, סקסית, מלנכולית, ונדירה באיכויות שלה. יש בה ניחוח של חו”ל, כי היא משלבת את כל התכונות שצריכות להיות לסדרה מעולה. אם חשבתם שאתם רוצים להיות יהודה לוי, או שאתן מתות לתפוס את המקום של נינט בחייו- הסדרה הזו כנראה תוריד לכם את החשק. אבל זה כל היופי בה. מאחורי הקלעים של עולם הזוהר יש הרבה טינופת, וזה מדליק בטירוף. רוצו לראות!

//ללי אורן

Comments (1)

  1. נעם

    Reply

    אחלה ביקורת, חותם כמעט על כל מילה… מעטות הסדרות הישראליות שאני נהנה לצפות בהן, בדרך כלל מפאת חוסר אותנטיות ומעוף, וכאן יש הרבה משניהם. אני שמח שהדמות של רונה מצליחה גם לעשות קצת שירות לבנות המין הנשי הלא דקיקות או שטחיות. רוצה להוסיף שיהודה לוי לא לגמרי משחק את עצמו, והפער המשתנה בין הדמות אליו תורם לעניין בסדרה, וגם שהרבה ממה שיהודה ורונה עושים הוא טבעי לגמרי, בחירות שנובעות מהיגיון בריא, פחדים, תשוקות, אחריות ועוד, וזאת אנושיות יפה ולא צבועה במצבים מורכבים שגם לא רואים על המסך אצלינו כמעט.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *