אנחנו המילרים – “משפחת בתחת” גירסת הוליווד

לפני כעשור עלתה לאוויר התוכנית הסאטירית של אסי כהן וגורי אלפי “שידורי המהפיכה”. אחד המערכונים הזכורים מהתוכנית ההיא, היא כמובן “משפחת בתחת” המיתולוגית. משפחה וולגרית במיוחד, שכל אזכור של שם משפחתם גרם להם להתפרצות של220px-We're-The-Millers-Poster צחוק בלתי נשלט. ובכן חברים, זו פלוס מינוס רמת ההומור שצפויה לכם בסרט אנחנו המילרים. חוץ מהקטע הסאטירי.

אם לנסות לספר את העלילה על רגל אחת, מדובר בסרט מסע עם שילוב של קומדיית טעויות קלאסית. מבנה טחון דק דק בהווליווד. כן, כמו עוד לפחות עשרה סרטים שכבר ראיתם. גיבורים שנקשרו יחד בעל כורכם יוצאים למסע מסוכן, בו יצברו חוויות מעצבות שיגבשו אותם ויקשרו אותם אחד לשני לעומי עד. שעה וארבעים בדרך להפי אנד.

פיפי קקה זה מצחיק

הטוויסט בסרט המסע הזה הוא שמדובר במסע של סוחר סמים קטן (אך טוב לב), יחד עם שכנתו החשפנית (אך טובת הלב), שכנו הצעיר והבתול (המוזר, אך טוב הלב) ומתבגרת הומלסית (הפתעה: אך, טובת הלב), שמתחזים למשפחה אמריקאית ממוצעת, כדי לא למשוך תשומת לב ונוסעים בקארוואן למקסיקו כדי להביא משלוח גדול של סמים לבוס המושחט (אד הלמס). וואו, איך לא חשבו על זה קודם.

בסוג זה של סרטי קומדיה קלילים, בשנים האחרונות יש פינה קבועה. סצנה וולגרית במיוחד, שתיזכר בזכות הבוטות שלה ותעלה את הרף עבור הסרט הבא שייצא. הפינה על שם עוגת התפוחים המפורסמת מאמריקן פאי, אם תרצו. בסרט הזה, זוהי ללא ספק (*ספויילר*) סצנת נשיכת העכביש באיבריו המוצנעים של בן הלוויה הצעיר של הגיבור. כן, אתם הולכים לראות את הנפיחות במלוא הדרה. ואני מניח שזה יהיה גם כל מה שתזכרו מהסרט הזה (למעט כמובן סצנת הסטריפטיז המדוברת של ג’ניפר אניסטון,שתיבדל לחיים ארוכים).

שלא תבינו לא נכון, אשקר אם אגיד שלא צחקתי בסרט. יש בו קטעים שבהחלט מעלים יותר מחיוך. אם אתם רוצים להפיק ממנו את מירב ההנאה, העצה שלי היא שתכבו את הביקורתיות והדליקו את האינפנטיליות בפול ווליום. אל תחפשו בסרט משמעויות נסתרות או ביקורת חברתית, כי אין בו. מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים. קומדיית פיפי קקה כשרה למהדרין.

ויש גם נקודות אור שחייבים לציין. ניק הופרמן בתפקיד אב אמריקאי טיפוסי ושמרן שלוקח את המשפחה שלו לטיול בקארוואן משלו, נותן הופעה קורעת מצחוק. כך גם קטרין האן שמגלמת את אשתו. והאמת שזהו…אה ויש גם פספוסים בסוף, שזה תמיד כיף. אגב, אם הקשר הישראלי עושה לכם את זה, אז ברון הסמים המקסיקני בסרט הוא בכלל שחקן צרפתי יהודי בשם תומר גזית. אני מניח שזו גם סוג של גאווה ישראלית.

בשורה התחתונה

בשורה התחתונה, הייתי מציע לכם לוותר על כרטיס ולחכות לדי.וי.די. אבל על מי אני עובד, פשוט תורידו אותו. אם לא תחפשו בו מסרים, משחק משובח, תתעלמו מהקלישאות והתסריט המקרטע, תוכלו לגמרי להינות מקומדיה קלילה וטיפשית במיוחד. הסרט הזה לא לוקח את עצמו ברצינות, אז כדאי שתיישרו איתו קו ותבזבזו שעתיים מהחיים בצורה כיפית.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *