קודם כל, וידוי: “אקס מן: אפוקליפסה” הוא הסרט שהכי ציפיתי לו השנה. למרות כל המארבל והדי. סי וסשה ברון כהן וג’ייסון בורן. אולי זאת הילדות מול הסדרה המצוירת בערוץ 2 הנסיוני (כל יום שישי בשלוש וחצי אחרי הWWF. אני עדיין זוכר מה זה לרוץ הביתה מחוג ג’ודו כדי להספיק גם את שיר הפתיחה). אולי זאת החזרה של בריאן סינגר לעמדת הבמאי בסרט הקודם. אולי זה הטריילר האחרון שהראה את וולברין. על מי אני עובד, הטריילר הזה הוא לפחות חצי מהסיבות.

במאי בריאן סינגר אמר לפני יציאת הסרט שהוא רואה בסרט הזה סוף של טרילוגיה שהתחילה באקס מן: מחלקה ראשונה והמשיכה באקס מן: העתיד שהיה, מה שהעלה עוד יותר את סף הציפיות כראוי לסרט שאמור להיות הגראנד פינאלה של טרילוגיה. כנראה שלא רק אני חיכיתי לסרט הזה כל כך. מהכניסה לאולם אפשר היה להרגיש סוג של מתח באויר- יעמוד בציפיות? לא יעמוד? הקהל היה מעורב בסרט מהרגע הראשון כולל כל הג’סטות הישראליות המוכרות- מחיאות כפיים, צעקות, ודיאלוג עם הדמויות על המסך.

ואכן, אקס מן: אפוקליפסה הוא סרט מעולה. השימוש במצלמת רד דרגון (שמאפשר לראות את הCGI בזמת אמת תוך כדי צילום) מוסיף אמינות חסרת תקדים לאפקטים. הכוריאוגרפיה של סצנות האקשן מהפנטת והמשחק יוצא מהכלל. מעל לכל, רואים שזה סרט קומיקס שנוצר ע”י אנשים שאוהבים קומיקס ושאכפת להם מאוד מחומר המקור מצד אחד, ומצד שני יש להם אצבע על הדופק והבנה של לאן הז’אנר הולך היום. דוגמא טובה היא שילוב ההומור בדיאלוג -זה לדעתי סרט האקס מן עם הכי הרבה בדיחות שאי פעם יצא, אם לא סופרים את דד פול.

כמה דברים בסיפור מורגשים כאילו קצת האיצו אותם. ההקדמה שמספרת לנו מי הוא אפוקליפס ומה ההיסטוריה שלו מרגישה נמתחת קצת. מעט מדי זמן מושקע בגיוס 4 הפרשים שלו, מה שגורם להרגשה קצת לא מאוזנת מבחינת קצב וסיפור. גם המערכה השלישית של הסרט לא אחידה ברמה שלה, ולא כל כך ברורים כמה דברים (זהירות ספוילרים!)- למה הפרשים בוחרים בסוף להתנגד לאפוקליפס, למה הבן של מגנטו לא חושף את הקשר בינהם, ועוד כמה קטנות בעלילה שרק יום אחרי הצפיה העלו סימני שאלה.

הנקודה בה הסרט מתעלה באמת היא המשחק. כל האנסמבל מדהים, וגם תפקיד כמו סייקלופ וסטורם שנראו קצת אנמים במקור מקבלים בוסט חדש של אנרגיה צעירה. מעל כולם בולטים שניים: אוון פיטרס בתור קוויק סילבר ששוב גונב את ההצגה, ולא רק בגלל האפקטים הויזואליים אלא בגלל החן וסטייל  שהוא מכניס לדמות ששום אפקט לא יכול להכניס. ומייקל פאסבנדר, בתצוגת המשחק הכי טובה שסדרת סרטי האקס מן אי פעם ראתה. פאסבנדר מרגש, מפחיד, מביא להזדהות- לפעמים בהפרש של חמש דקות מסצנה לסצנה.

פאן פאקט: הסרט הזה הוא סרט הקומיקס הרביעי של בריאן סינגר, מה שמעמיד אותו בראש טבלת במאי סרטי הקומיקס, כשהוא עובר את כריסטופר נולאן וסם ריימי (שלושה סרטים כל אחד, בטמן וספיידר מן).

בקיצור: מומלץ ואפילו מאוד. תמהיל מושלם של הומור והפן האפל של קומיקס, דרמה ואקשן.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *