הסרט “בוגד משלנו” הוא מותחן ריגול בריטי שיוצא בימים אלה לאקרנים. הסרט מבוסס על רב מכר מאת ג’ון לה קארה אשר ידוע בכתיבת מותחני ריגול אפלים ומורכבים אך אני בטוחה שהפעם גם הוא לא מרוצה מהעיבוד הקולנועי.
שחקנים טובים, נופים מרהיבים, וצילום מסוגנן שלא מאופיין לסרטי ריגול לא יצילו את הסרט “בוגד משלנו”. הבמאית הבריטית הוותיקה סוזנה וויט ( צבי הנינג’ה, נני מקפי 2 ועוד רשימה ארוכה של סדרות טלוויזיה) לא מצליחה להביא קול ייחודי ובכנות אני קצת מופתעת מבחירתה לביים “סרט גברי” שכל הדמויות הנשיות בו הן קורבנות, חלשות ללא קול אמיתי.
למרות המתח האינסופי כמות הפיהוקים ששמעתי באולם הייתה סטריאופונית שלא נדבר על האנשים שפרשו. מתחילתו הסרט כשמו הוא “בוגד משלנו” מבקש מאתנו הצופים להפעיל את מחושי הסוכנים שבנו וגורם לנו לחשוד בכולם אך מהר מאוד מאכזב ולא מגרה אותנו אינטלקטואלית.
סצנת הפתיחה חזקה. כניסה עוצמתית לעולם המאפיה הרוסית חסר הרחמים והצהרה על סגנון הסרט. רקדן תלוי על חבל באצילות כחלק מהצגה שבה צופות בעיקר נשים, וזאת בזמן שהגברים מנהלים עסקה מסוכנת שבסופה נרצחת משפחה שלמה בדם קר שמכתים את השלג הלבן של מוסקבה. במעבר חד ומעט מבלבל אנו עוברים למרקש החמה בה אנו מכירים את זוג הגיבורים פרי וגייל (יואן מקגרגור ונעמי האריס- “סקייפול”) זוג אנגלי נורמטיבי אשר יוצאים לחופשה במרקש במטרה לפתור את הבעיות בזוגיות שלהם. תחילה חשיפת המידע על הדמויות גורם לסוכנת שבי להתאמץ ולהבין מה קרה לזוג הזה. תחילה בגייל שדוחה את פרי באמצע סקס ונוטשת אותו לטובת שיחת עבודה כפרקליטה מצליחה. ואז בדימה, בחור רוסי בעל חוש הומור וכריזמטי (סטלן סקארסגארד) שמתיידד תחילה עם פרי “באופן מקרי” ומזמין אותו להיכנס לעולמו העשיר ומלא הפיתויים. פרי נסחף אחרי דימה אך מצליח לשמור על נאמנותו לגייל ולערכיו ונוצרת בניהם חברות הדדית מבלי לדעת שדימה מבצע הלבנות כספים למאפיה הרוסית. הקלות בה הוא נסחף מעוררת חשד גם בו יחד עם גייל שחושדת בהיעלמותו של בעלה ובהמשך נבין שאחת הסיבות לבעיות שלהם היא בגידתו עם אחת הסטודנטיות שלו. דימה מבקש מהם לעזור לו להעביר מידע חסוי לשירות החשאי הבריטי, ופרי וגייל נסחפים אחריו, ספק משעמום ספק מתוך נאמנות לחברות המקרית, לתוך עולם הביון הבינלאומי המסוכן שמעורב עם המאפיה הרוסית הרצחנית. בני הזוג יוצאים למסע מסוכן מגוון בנופים דרך פריז וברן, דירת מסתור באלפים הצרפתיים ואל הפינות האפלות של לונדון עד לברית עם ממשלת בריטניה באמצעותו של סוכן ערמומי בעל אינטרסים אישיים (דמיאן לואיס(.
הדמויות שטוחות ולא אמינות. כל החשדות שהעליתי היו אזעקות שווא. דימה הדמות המעניינת והחביבה ביותר בסרט בזכות חוש הומור ודיאלוגים שנונים מתעלה על דמויות הגיבורים שלא מעוררות בי אף רגש כלפיהן. הדמות של פרי לא יציבה ולא אמינה. “בן אדם של כבוד” דימה מתאר אותו מספר פעמים בין היתר כשפרי רוצה לעזור לו להגן על משפחתו בלי שום סיבה מוצדקת, או כשהוא מגן על נשים שעוברות התעללויות שונות מול עיניו. לא מאמינה לו ויתכן שבסרט כזה זאת הייתה יכולה להיות הטעייה מעניינת אך בהמשך הסרט אני לא מקבלת שינוי מספק וגייל מצטרפת אליו גם ללא סיבה ומניע מוצדק. המקריות בסרט עוברת גבול וכשדימה ופרי מדברים על ההיכרות ביניהם והבחירה של דימה דווקא בו שוב התשובה לא מספקת ומצדיקה את התחושות שלי לגביו “אתה היית היחיד במסעדה” ושניהם צוחקים.
מדי פעם נזכה לראות שוטים מרהיבים כמו נופים מרהיבים ממדינות שונות או שוטים סגורים ומתעתעים ויזואלית שמאופיינים בשכבות, צבעוניות וכפילויות מה שמשרת את המתח שהסרט מבקש להראות אך ללא הצדקה. הסרט מאבד את הצופה מהר מאוד ואף אחת מהדמויות לאורך הסרט לא גרמה לי לרצות ממנה כלום. יצאתי מהסרט בתחושת תסכול קלה, ייצוג הנשים כקורבנות ולא חכמות במיוחד, דמויות חלשות ויחסים לא אמינים ועוד בתא המשפחתי שבאופן טבעי צריך לגעת בליבנו.
ממליצה לחובבי הצילום להגיע לראות ולחובבי סרטי ג’יימס בונד הייתי מגיעה ללא הציפיות הרגילות.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *