כששמעתי על הסרט החדש של רידלי סקוט, אקסודוס: אלים ומלכים, קראתי את הביקורות שקיבל על בחירת השחקנים בסרט. כי איך העז סקוט, במאי הוליוודי לכל דבר ללהק שחקנים הוליוודיים לכל דבר ועניין? כלומר לבני מראה ולא בעלי מזרח תיכוני (כמה גזעני מצידו)? היום אחרי שראיתי את הסרט המסקנה המתבקשת היא – הלוואי וחוסר העקביות ההיסטורית של סקוט בהצגת הדמויות היתה הבעיה היחידה.

כריסטיאן בייל כמשה באקסודוס: אלים ומלכים

כריסטיאן בייל כמשה באקסודוס: אלים ומלכים

 

עלילת הסרט מתארת את משה כבן משפחת הפרעונים, הגדל יחד עם רעמסס המנהיג המיועד. השניים גדלים כאחים (למרות שבפועל נחשבים כבני דודים) והעלילה מתחילה כאשר הם מתכוננים לצאת לקרב עם שבט חיתי שמאיים על מצריים. הכוהנת המלכותית (אינדירה ורמה) מנבאה שבמהלך הקרב מנהיג יינצל על ידי מי שיגדל ויהפוך למנהיג בעצמו. במהלך הקרב מציל מוזס (משה הוא השם העברי, אותו יקבל בייל רק בהמשך הסרט, וכן מותר לכם לגחך) את רעמסס. נקודת משבר האמון הזה של רעמסס במוזס אותו הוא אוהב כאח היתה צריכה להיות המרכיב העיקרי המבסס את הסרט. מפני שכאשר מפרקים את הסיפור לכדי הסיפור האנושי, מדובר בשני אחים שאוהבים ומכבדים אחד את השני, אך גורלם הוא להיות אויבים. זה מה שביסס את יצירת הסרט “נסיך מצריים” של DREAMWORKS, וזה עבד עבור דמויות מצויירות, כפי שזה לא עבד כלל עבור סקוט (שנראה כי לא השקיע בכך די סצינות והזדמנויות משחק טובות) עם שחקנים בשר ודם. כך קרה שלכל אורך הצפייה בסרטו של סקוט פיללתי לעופרה חזה שתגיח ותפצח באיזה שיר מרגש, כי יש שהיה בזה להציל את ההפקה המפלצתית שהביאה אפקטים תלת מימד למסך ואף לא טיפה של רגש.

ג'ואל אדג'רטון באקסודוס: אלים ומלכים

ג’ואל אדג’רטון באקסודוס: אלים ומלכים

 

מוזס המנסה לרצות את רעמסס ולהרגיעו משקרה על שדה הקרב, מתנדב ללכת במקומו לפימו, העיר החדש של פרעה אותה בונים העבדים העבריים. שם מגלה מוזס את מוצאו העברי, ומשם הדרך לירידתו מגדולת מצריים היא קצרה. הוא מוגלה למדבר ושם הוא מוצא את שבט המדיינים ובינהם את ציפורה (מריה ולוורדה), השניים נישאים וחיים באושר עד שמגיע הסנה הבוער ושולח את משה (כן מוזס סיים את חלקו בסרט) בחזרה למצרים. נקודת אור מקורית בסרט, היא אופן הצגתו של אלוהים, לא אכביר במילים על כך מפאת ספויילרים. ההתנצחות לה חיכינו כל הסרט (כמו יציאת מצרים) בין משה רועה הצאן, לרעמסס הפרעה המכהן, מאכזבת יותר מכל. אם היה סקוט צופה בכמה מהסצינות הראויות ביותר בקולנוע מהסרט (שהוא עשה??!!) גלדיאטור ונזכר איך נראה מאבק כוחות בין שני גברים, אולי היינו זוכים לכמה נקודות אור בתוך העלילה. אך התסריט מלא בחורים, אנכרוניסטי ולא ברור, ומשה של סקוט אינו רועה צאן רוחני הרואה נסתרות, אלא מצביא מחומש המנחה את כוחות הגרילה העבריים ממש כמו מרדכי אנילביץ’.

 

אז למה כן לראות את הסרט?

כשתגלו למה אז ספרו לי, כי לי אין תשובה לשאלה הזו. גם בכל הקשור לאפקטים, שבאמת מקבלים סיבה טובה להופיע כאן, קרי עשרת המכות. נסו לצפות במשך עשרים דקות בסרט בפצעי שחין בגודל תלת מימד המאיימות להעיף לכם את הראש בכל תנועה של השחקן (מדובר בסרט אימה או אפוס היסטורי??!).  הסיבה היחידה שבאמת נתתי צ’אנס לעוד עיבוד לסרט יציאת מצריים, היתה רידלי סקוט. בעיניי השם מסמן סרט טוב, לא פחות ולא יותר. אבל מסתבר שגם סיר סקוט לא תמיד מוציא מאמתחתו עבודות טובות. ואפילו לא ציינתי את סיגורני וויבר שמופיעה בסרט לשורה וחצי בקושי. בשביל זה הצלת אותה ממלתעות הנוסע השמיני רידלי? כמה חבל סקוט כמה חבל.

 

לטריילר (לא חייבים)

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *