האם הסדרה הופכת למציאותית מדי? הנשיא הרוסי פטרוב (עד כמה השם דומה לפוטין?) מגיע לארה״ב, במטרה לדון בסיכסוך הישראלי-פלסטיני. הביקור מהר מאוד נהפך לתחרות ״למי יש גדול יותר?״ בין פרנק לפטרוב, כאשר לא נראה שהסיכויים נוטים לטובת פרנק. לא נראה שפטורוב הגיע כדי להביא לפתרון הסכסוך, אלא יותר כדי לעצבן את פרנק ולעשות לעצמו יחסי ציבור. העקיצות שפטורוב שולח לפרנק פשוט מדהימות, אבל למי שלא זוכר את כל העונות הקודמות יהיה קל לפספס אותם. כייף לראות את פרנק מתפתל בחוסר נוחות. כמובן שגם לפטרוב החיים לא קלים כשהוא נאלץ להתמודד עם להקת המחאה הרוסית ״פוסי ראויט״.

המתח הנסתר בין השגרירה החדשה – קלייר, לבין מזכירת הביטחון – קאטרין דורנט ממשיך להיבנות, כאשר הם מנסות לשבת עם השגרירים הישראלים והפלסטינים, ועם הש בזמן שהגברים חותכים את העוגה. יהיה מאוד מעניין לראות איך קלייר מצליחה להסתדדר בכוחות עצמה? יש מצב שאהלכהול הוא הפתרון להכול.

אבל גם בבית החיים לא קלים לפרנק אנדרוארד שבפרק הקודם צעק על ראשי המפלגה הדמוקרטית (הופעה מרשימה), במטרה לקדם את ״אמריקה עובדת״, תוך כדי שהוא מבטיח להם שלא ירוץ לנשיאות. תוך כדי הביקור הוא נאלץ להתמודד גם עם מנהל המפלגה בוב בריץ׳ (לארי פיין) שמשיך לפזר לו מסכי עשן.

בינתיים דאג סטאנפר, שלא נראה שלהיות הרבה זמן מחוץ למשחק עוזר לו במיוחד, מקבל הצעת עבודה חדשה, שנשמעת מדי טובה מכדי להיות אמיתית, ומאמת את החשדות שלו מול סת׳. הדרך היחידה של דאג לחזור להיות ראוי לאמון של פרנק, הוא על ידי כך שהוא ימצא את רייצ’ל פוזנר והדרך היחידה היא על ידי גווין אורסי ממשיך להסתבך, כאשר חברו נתפס. לפיד דעתי הסיפור של גווין לא מתקשר כל כך לעלילה ותופס מדי הרבה מקום.

הפרק נמרח יותר מדי. המשחק של הדמויות מדהים, אבל העלילה איטית מדי.  

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *