תזכורת קצרה ושימושית: בפעם הבאה שאינך מעוניינת למסור מידע רגיש לחברה הכי טובה שלך שממתינה בשקיקה מעברו השני של הסקייפ, פשוט חשפי את ישבנך. או כמו שנאמר, סייג לחוכמה- תחת.

ואחרי פתיחה אנאלית כזו, גם הפרק, בהתאמה, מציג מוטיבים כאלה, ולא במובן הויזואלי, לשם שינוי. אבל לפני שנדרדר כליל להומור נוסח “משפחת בתחת”, נמשיך רק עוד רגע עם שלל המוטיבים האנאליים שהפרק מציג: חוקים, משמעת, גבולות, שליטה. ניתן לראות את המוטיבים הללו, גם במקרה של ג’סה, שהלכה רחוק מדי עם הפרובוקציה וגם אצל האנה, כשהפה מדבר מבלי לדעת מתי לעצור.

וכמובן שאלת הפרק, בהקשר הזה: מה בין כנות לחוסר טאקט? או מתי כנות היא רק סימפטום של בעיה גדולה יותר: טיפשות.

????: ???? 4 ??? 3

באדיבות yes

בניו יורק, שושנה מצהירה שמאוד חשוב לה להיות כנה, אפילו כשזה קשה. נ-כון, רק שאף אחד לא טרח לספר לה שהמשפט לא תופס לגבי ראיונות עבודה. גם לגבי חגים משפחתיים ודייטים ראשונים, במחשבה שנייה.

ג’סה ואדם מציגים סופסוף קירבה ידידותית, באדיבות ה-AA, ידידות שיכלה לקבל ביטוי רק עכשיו כשהאנה נסעה לה הרחק הרחק. לאחר שג’סה יוצאת במפגן שתן של בדיקת גבולות וחוקים ומביאה למעצר שלה ושל אדם, הם נתקלים במבחן ראשון במהלכו ג’סה נשברת ברגע מפתיע של כנות נזקקת לחברתו של אדם. החיבור החדש בין ג’סה לאדם הוא מהמרעננים בסדרה ואף נראה מתבקש, משום שיש דמיון בשתי הדמויות שלא נכנעות למוסכמות החברה ונשארות אותנטיות מבלי להתיפייף או להתחשב בסביבתן, משם גם החיבור שלהם להאנה עצמה. עכשיו כשהאנה אינה בנמצא, מעניין לראות איזה פירות תניב החברות החדשה הזו.

????: ???? 4 ??? 3

באדיבות yes

דווקא מארני, ברגע של בהירות הדעת שכנראה נבע בעקבות שיחה (+סקס, יש לציין) עם ריי, מדגימה לנו מופע של כנות מיטיבה ונוגעת ללב, כשהיא אומרת לדסי שהאינטימיות שלהם, כפי שהיא נראית כיום, לא תוכל להימשך. זוהי בדיוק הטראגיות של מארני: מסתבר שאת יכולה להיות יפה, צעירה ומוצלחת ועדיין זה כשלעצמו לא יהיה מספיק, בעולם שלנו היום. בייחוד אם הראש שלך יישאר תקוע בתוך התחת של עצמך כל היום.

אבל מה שקורה באייווה יותר מטריד, כשנדמה שככל שהתהיות העצמיות של האנה גוברות, כך גם גוברת הכנות שלה. והתוצאות חמורות.

ההתפרצות המוגזמת של האנה שמופנית כנגד כיתת הכתיבה שלה, בה היא עוברת סטודנט סטודנט וקוטלת אותו, פשוט לא מצטיירת כאמינה ולא תעזור הנפילה האבסורדית שלה ולא חשיפת החריץ. בעבר הלא רחוק של העונה הקודמת ראינו כבר התפרצות כזו (זו שגרמה לפיטורים של האנה) והמחזור הזה איך לומר… קצת מתיש.

????: ???? 4 ??? 3

באדיבות yes

כל זאת אחרי הרצאות שהאנה מעניקה לנו כבר שני פרקים ברצף, על הקול הנשי המושתק בהיסטוריה ובספרות (Female Author, שמו של הפרק). זה לא שהפמיניזם הזה סובל מחוסר אמינות וממוקצנות יתר, אלא שפשוט יותר כיף שבנות לא מאכילה את הצופות שלה בכפית של גולדפילד.

מספיק לראות פמיניזם מרומז שמעמיד במרכז הבמה מודל נשי שיכול להיות שמנמן, לא תמיד סקסי, לא תמיד מתוקתק ולא תמיד עדין ושברירי כמו שהרגילו אותנו עד היום, כדי להבין שסופסוף, מתקבל על המסך הקטן שלנו מודל נשי שהוא- הפלא ופלא- אנושי.

והדרך לאנושיות עוברת דרך טעויות, פאדיחות, עירום, אנוכיות, השתנקות וחוסר טאקט, בדיוק כמו שגברים מציגים, בתוספת מודעות ודימוי עצמי בעייתי. זה היופי שבנות, באומץ רב, הגישה לצופה עד עתה, ולא איזו התגלמות כתיבה נשית כקול החדש של דורנו.

הטענה שנשים הן באמת ובתמים גם בנות אנוש, היא כשלעצמה- פמיניסטית דיה. וגם מצטלמת יפה.

* עוד הערה לקוראת המתעניינת: אכן היסטריה שימשה לאבחון נשים רבות במאה ה-19, אבל מה שהאנה לא מספרת הוא שהטיפול בהיסטריה נעשה דרך השגת אורגזמה וכך נסללה הדרך להמצאת הויברטור, סימבול פמיניסטי לכל הדעות.

בנות – עונה 4, פרק 3:

Comments (1)

  1. יהונתן

    Reply

    אני דווקא מוצא את התגובה של האנה אמינה. בתור חבר בקבוצת כתיבה, אני יכול להעיד שכשהביקורות קשות, יש תחושה של חוסר מרחב תנועה. במיוחד אם למשל אפיינת את הדמות הראשית סביב עצמך ומישהו אומר משהו כמו “הדמות בכלל לא מאופיינת”. במצב כזה היה לי חשק עז להשתלח בכל הסובבים אותי.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *