איזה כיף, עוד פרק מעולה מבית היוצר של בנות!

אחרי הרבה זמן של הליכה לכיוונים אחרים ושונים, סופסוף יש לנו פרק כיפי, שעובד לפי הנוסחה היותר מוצלחת של הכותבים: פרק שהרקע שלו הוא בילוי לילי, בנוי מרצף סצנות בעלות הומור קליל שעושה את העבודה ומסתיים בנגיעה של עצב, כשהאנה צועדת הביתה לבדה וכריך הפלאפל שבידה הוא מקור הנחמה היחיד שברשותה.

אבל מה שבאמת גורם לכל העסק לעבוד ומונע טרחנות-יתר הוא הקצב המהיר של הפרק, שנשמר לכל אורכו: החל מהדיאלוג ההורס של אלייז’ה והאנה שמדמה את האנה לגרושה בדייטינג ועד הדייט המנוצל והמוזנח לטובת צורך תמוה של האנה (תמיד נחמד לראות אפליה מתקנת בדמות אישה שמשתמשת בגבר כאובייקט). שולי הבחור ככל שיהיה, זה לא מפריע כלל להאנה לפנטז ולהמציא סיפורי גורל שכולנו מכירות על כך שהפרידה מאדם הייתה חייבת לקרות רק כדי שתתחתן עם מה שמו.

קצב האירועים המהיר הזה כמו מדמה את זרם המחשבות של האנה, דינאמיות, בעלות מניעים לא ברורים ולעיתים חסרות היגיון לחלוטין, אך בו בזמן מאוד נורמאליות, מובנות ונוגעות ללב. האקט של האנה לקחת את הדייט שלה לתערוכה של האקס, היא מחשבה/פנטזיה שעברה לכולנו בראש, אבל פחדנו לבצע. במובן זה, נחמד לחשוב על הפרק ככזה שמציג את מה שיכול לקרות אם באמת נממש את הדחפים הלא רציונאליים שלנו? מה יקרה אם נפעל כמו האנה- בלי לתת משקל לדעת הסביבה ולשאלה מטילת האימה: מה יגידו עלי?

בכל אופן, למימוש המעשה-שלא-יעשה-הזה יש השלכות והוא מוביל לפרק שבנוי רובו הדינאמיקה החדשה בין האנה ומימי רוז שמתקרבות, למורת רוחו של אדם, האמביוולנטיות של האנה ובעידודה של מימי רוז עצמה. כך, הדמות של מימי רוז מקבלת עוד מיקוד, מעצבנת ומיוחדת ככל שתהיה.

המחיר לסקרנות-מרדנות המוצעת כאן הוא האפשרות לגלות בדיוק ההפך ממה שסיפרנו לעצמנו: שהחברה של האקס יכולה להתגלות כלא מפלצתית כלל ואפילו- יכולה להיות חברה מאוד טובה שלנו. בניסוחה הכה כן של האנה כלפי מימי: “ללמוד להכיר אותך כואב לי פיזית”.

אם כן, בהתאם לתערוכה של מימי רוז ולמסר שניסתה להעביר כאמנית: האנה לא בחרה בדרך הקלה, זו שאינה שואלת לשם האחר, שבוחרת לא להכיר אותו. מימי כמו כפתה על האנה לשאול אותה לשמה ובסוף גם להישאב, כמו כולם, לנהר של מימי רוז ולהגיד: wow, that’s a beautiful name.

פרק 7:

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *