*** זהירות ספויילר***

הביקורת השבועית של נטלי להב:

הו כומר כומר, לאן אתה רץ? ולמה אתה מביא איתך בחזרה כל כך הרבה מתים? אין ספק שהפרק האחרון לתקופה הקרובה של המתים המהלכים סיפקה את הסחורה, כמו שהיא יודעת לעשות ועשתה במשך חמשת העונות עד כה. היא לעולם לא מפסיקה להפתיע ולהזכיר לנו שאין אף אחד בטוח יותר בעולם. היום זה הרשל ומחר זה יכול להיות ריק, אין לדעת, תמיד נופתע ולעיתים אפילו נזיל דמעה או שתיים על דמויות אהובות שחוסלו בידי העולם האכזר והלא הגיוני בו הם נאלצים לחיות.

ואם כבר התחלתי לדבר על הכומר, אז אני באופן אישי לא הבנתי למה הוא עזב את הכנסייה, לאן הוא רץ ומה הייתה מטרתו? למה לעזעזל להביא בחזרה לכנסייה, בה יש ילדים חמודים, כל כך הרבה מתים מהלכים? לא בדיוק מבריק הבחור הזה וגם לא כל כך מועיל. אני מחכה לראות מה יקרה איתו בהמשך וכמה מהר הוא ימות. זה חייב לקרות בקרוב.

לפחות ראינו הפעם את כל הדמויות האהובות, זה תמיד בונוס. סוף סוף, כבר מהפרק הקודם, חזרו להראות לנו את כל סיפורי הקבוצה במקביל ולא כמו הפרקים האחרונים בהם ראינו כל פעם רק סיפור אחד של קבוצה אחת. מגי וגלן חוזרים לכנסייה עם משאית כיבוי אש, שאין לי מושג איך הם הצליחו להפעיל ובכלל, הרבה דברים קרו בפרק שאין לי הסבר אליהם, כנראה פספסתי משהו. למשל, מתי הם דיברו עם דון וניהלו משא ומתן?מתי החברה במשאית כיבוי אש פגשו את מישון וקרל? הכל קורה מאוד מהר ובצורה נוחה שקלה לעיכול, ומצד שני משאיר אצלי לפחות, הרבה תהיות שכנראה לא כל כך רלוונטיות להמשך הצפייה.

פחות אהבתי את האינטראקציה של בת’ מול דון, אולי לא בדיוק הבנתי אותה עד הסוף. כל הסיפור בבית החולים היה מעורפל מאוד בעיני, והלואי והייתי יכולה להוציא ממנה מוסר השכל או מסקנה קונקרטית שהייתה מועילה למשהו בחיים. בסופו של דבר מדובר באישה בעלת כוח רב שמאבדת את זה, ובחורה תמימה ומתוקה שרוצה לחזור לאחותה ובינתיים מנסה לשרוד בתוך אימת בית חולים זה. למה כל משחקי הכוח האלה? כל השיחות האינטנסיביות והלא מובנות? ואם גם אתם, ניסיתם להיזכר מאיפה דון מוכרת, אז זה נכון שהיא דומה לשריל פן (Rude Awakening), אבל בכלל מדובר בשחקנית בשם קריסטין ווד מהסדרה היחסית טובה אך כושלת “פלאש פוורוד”.

עוד משהו ששמתי לב אליו זה כמה דומה ריק לנשיא ארצות הברית מ”סקנדל”?! לרגע חשבתי שזה אותו הבן אדם, מרוב שהם נראים אותו הדבר. אבל הנשיא מסקנדל בחיים לא יהיה מנהיג כמו ריק. הו ריק. איזה כיף שחזרת לעצמך סוף סוף, בלי כל הבכי והדיכאון. סגן שריף למופת, מנהיג חזק ואדם טוב, אשר דואג לקבוצה שלו כמו משפחה ויוצא מגדרו כדי להבטיח את בטחונם. ככה אני אוהבת אותך ריק.

ולסיכום – ואו. הפרק הזה השאיר אותי פעורת פה, כרגיל, ועם הרבה שאלות של “לאן עכשיו”? זה נכון שבית החולים היה יכול לתת לחבורה מקום חמים ונעים לשהות בו תקופה. אבל נראה מהצד שכל מי ששוהה שם, סופו לאבד את שפיותו. ככה שלמרות הכל, כנראה באמת כדאי להם להמשיך הלאה. ומה כבר אפשר לעשות מפה? לחפש מקלט, מקום להעביר בו את הזמן, לשרוד, ואולי לחכות שהגאולה תגיע. העיקר שכולם יחד, התינוקת בריאה ושלמה והדפוק שסיפר שהוא יכול להציל את העולם עדיין חי (למה? אם כבר להרוג מישהו אז אותו).

 

Comments (1)

  1. ליאור

    Reply

    פרק פשוט מעולה,נכון יש כמה חורים בעלילה כמו עניין הפעלת המשאית אבל זה זניח, מה שכן,כנראה פספסת את הסצנה שהם חוזרים עם המשאית לכנסייה ומישון וקארל עומדים בצד וכולם מתחבקים ומסתחבקים ואז נוסעים לאטלנטה. עוד דבר שהיה מובן מאליו זה כשריק אמר לשני השוטרים לדבר בקשר עם הלוטננט שלהם,יעני דון, ואז כנראה היה המו”מ,שלא היה כזה חשוב. מה שעוד היה בסוף הפרק זה שוב פעם האיש השחור מהפרק הראשון של הסדרה, זה עם הילד, זה שהתבצר בבניין וכמעט הרג את ריק, ועכשיו הוא הגיע לכנסייה וקרא את ההקדשה שהשאיר השרירן לריק על המפה לוושינגטון

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *