“ככל שאתה נמצא שם יותר זמן בחוץ, ככה אתה הופך להיות יותר מי שאתה באמת”. דריל אמר את זה על באטונס, הסוס השחור והאצילי שהם מצאו בשדות, אבל בתכלס הוא התכוון לומר את זה על כל אחד שעוד חי בעולם המת הזה. ככל שהם מתמודדים עם העולם שנשאר ושורדים יותר זמן, ככה הטבע האמיתי שלהם יוצא החוצה, ולא תמיד לטובה (קרול – מה נסגר איתך!?).

עוד פרק של המתים המהלכים שלא התקדם ליותר מידי מקומות מבחינה דרמטית, אבל מבחינה נרטיבית נתן לנו המון לחשוב עליו. ריק ומישון מונו להיות השוטרים של העיירה ונדמה שכולם בסדר עם זה. למעשה, נראה שכולם בסדר עם הכל, אני מתחילה לתהות אם מישהו נתן להם סמי הרגעה או שהם סתם חיים בסרט. לא היה להם צבא או שום דרך להגן על עצמם מהמתים שבחוץ עד שריק וחבורתו הגיעו. נדמה שהם היו תמימים מספיק בשביל לשרוד, או סתם מזליסטים.

הבעיה היא שהם לא יודעים שהאויב הכי גדול שלהם לא נמצא מחוץ לחומות שהגנו עליהם עד כה. האויב הכי גדול שלהם הוא בני אדם אחרים ששרדו, ואת זה ריק וחברותו למדו בדרך הקשה. מזל שהם הגיעו כדי להעזור בעיירת הפרברים השקטה והנעימה הזו.

קצת מוזר לי שאין שום סכנה שאורבת מעל ראשיהם, חוץ מהמתים כמובן. אפילו דריל, הרדנק הפרוע, מצליח להתמקם ולמצוא לעצמו עבודה הראויה לו. בקצב הזה זו תהיה העונה האחרונה של הסדרה והם יחיו שם לנצח נצחים. אני מקווה שמשהו רע יקרה בקרוב (לא לחברה’ שלנו) כדי להחזזיר קצת אקשן לסדרה הזו שמתחילה לאט לאט להירדם אל תוך נוחות פרברית משמימה.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *