נחתם? עיכלתם? טוב, אפשר להתעודד בזה שגם לצופים בעלי חילוף החומרים האיטי מבינינו, יהיה די והותר זמן לעיבוד, בתקופת הפגרה שבין העונות.

הכותבים ממשיכים בדיוק מקו הזוועה של הפרק הקודם, בו שירין נשרפה על המוקד ומציגים לקהל פרק ארוך (כמעט שעה!) ועמוס לעייפה באירועים קיצוניים, שלא נעשתה שום עבודת הכנה אליהם מראש.

האלימות היא כרסום ביסודות הפנטזיה

אם כן, פרק אחרון לעונה החמישית ונראה שאנחנו מאבדים את זה, בגדול. למה? כי ישנם תכנים שהנפש פשוט לא אמורה לראות או להתמודד איתם ואז משחקי הכס באה ומציפה אל קדמת המסך שלנו. מבינים, זה עובד על הזדהות פשוטה. יש דמויות שאנחנו מזדהים איתם, מרגישים שאולי הן הן הייצוג שלנו, בעולם של משחקי הכס. שאם היינו דמות בסדרה- בוודאי היינו הן.

ואז- או שהדמויות הללו משתנות לנגד עיננו, וכבר אי אפשר לזכור עם מי ומה הזדהנו, או שהן סובלות באכזריות אין קץ כזו שכבר עדיף להעביר את מוקד ההזדהות לדמות אחרת (ולא נראה שיש מועמדת ראויה בסביבה) או, האפשרות השלישית- הן פשוט מתות. במפתיע וללא הכנה מוקדמת.

לפחות יש לנו אותו (עדיין) - טיריון

לפחות יש לנו אותו (עדיין) – טיריון

העניין הוא, שכצופים אנו מכירים את הדמויות ומנהלים עימן יחסים מסוימים. להרוג לנו אותן באמצע הסדרה היה אולי עניין מפתיע ומרענן ביחס לספרים ולסדרות שונות, משום שכותבים לא ממש העזו לעשות זאת עד עכשיו. ולא בכדי. משום שיש מטרה לשמר איזו עלילה מוסדרת, קו נרטיבי הגיוני, כך שדמות שמתחילה עימנו תגיע אולי גם ליעד מתוכנן עבורה, או לאיזו סגירת מעגל מספקת.

כאן, הן פשוט מתות. כביכול, בשל המספר המרובה של העלילות והדמויות, משחקי הכס יכולה להרשות זאת לעצמה ולהמציא מוקדים נוספים במפה, שאמורים לסחוף את הקהל אליהם. אבל בתכל’ס, זה לא עובד ואנחנו נשארים עם טיריון ודאני מבחינת המוקד העלילתי, האקטיביות של דמותן ואהבת הקהל. על כתפיהן מונחת עבודת ההמשכיות העלילתית שעוד אולי, איכשהו, תגיע למיצוי. נקווה.

כן, הפרק היה יותר סבל מהנאה ולמרות שהבנו שאין לגרימת הזעזוע מטרה עלילתית ממשית, מלבד בדיקת רפלקס ההקאה של הצופים- נהיה שם ונמשיך לראות את הזוועות.

מנקודה זו, נותר לקוות לשיפור עלילתי שלא עובד על אלימות ושליליות מוגזמת אלא אולי על קתרזיס, או על מוקדי כוח חיוביים אחרים. אבל עד אז, הצפייה במשחקי הכס משולה למשחק עם פצע מוגלתי- דוחה ומסקרן כאחד- שלמרות שהוא כואב, אי אפשר להפסיק להתעסק איתו. מלבב ממש.

משובבה לפסיכופטית בחמש עונות - אריה סטארק

משובבה לפסיכופטית בחמש עונות – אריה סטארק

לגופו של פרק

אז מה יש לנו הפרק? מרחץ דמים ללא טעם וריח, בלי להבדיל בין טוב ורע. כי בין אם אתה שוחר שלום ורצונך טהור ובין אם אתה שורף ילדות קטנות- זה היינו הך, מבחינת סופך.

 ואלה שמות הנופלים:

(מומלץ לקרוא תוך קאנון של השיר “את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק…”)

בן 20 במותו, נצר לבית סטארק, הלורד המפקד של משמר הלילה, ג’ון סנואו… יהי זכרו ברוך

“מוכרחים להמשיך לנגן… מוכרחים להמשיך…”

סטאניס לבית באראתיאון, הראשון לשמו ומלך האנדאלים…

“כי את המנגינה הזאת…”

הנסיכה מירסלה באראתיאון, בת 15 במותה, בת לרוברט וסרסיי… טוב, הבנתם את הנקודה.

 

כדי שהמסמך הזה לא יהפוך לפירוט מתיש של הזוועה הארוכה שכבר עברנו, נקצר במה היה לנו הפרק:

מלכה מתאבדת, מלך שמוצא להורג על חטאי עברו, בחורה פסיכוטית שנדחפת אל מותה, קפיצה משותפת אל הלא נודע, רצח מגואל בדם של פדופיל סאדיסט, ילדה מתעוורת, נסיכה מורעלת, תהלוכת חרפה, מרד ורצח מנהיג. עמוס כבר אמרנו?

אבל כנראה שרמת גילויי האלימות עוד תגדל, כי עד שיאנסו דרקון, עוד לא ראינו הכל…

My name is Brienne of tarth. You killed your gay brother. Prepare to die

,My name is Brienne of tarth. You killed your gay brother. Prepare to die

יאללה, בואי נסיים עם זה - סטאניס

יאללה, בואי נסיים עם זה – סטאניס

בכל אופן, סטאניס מקבל את העונש על חטאיו ועל הליכתו העיוורת אחר מליסנדרה ואדון האור שלה. לא רק שחצי מצבאו נטש אותו ברגע הקריטי, מלכתו התאבדה ומליסנדרה ברחה, גם בריאן נזכרה לקיים את שבועתה הנושנה לרנלי. רנלי! אפילו סטאניס לא מבין מאיפה רנלי בא לו עכשיו, כל חטאיו באים עליו בהפוכה וביחד. וכך, מידי חרבה של בריאן “מקיימת שבועות” סטאניס מוצא את מותו. אולי. לא ראינו את הצילום של המוות. שאלה.

בכל מקרה, כל העניין מתרחש בדיוק ברגע בו סאנסה הצליחה סוף סוף להדליק נר ולזעוק לעזרה, ובריאן היפה- מקיימת את שבועתה לרנלי אבל כושלת בזו לקייטלין.

הסטארקיות עדיין חיות

ומה עם סאנסה? טוב, הטריק עם הנר לא עבד. היא משוטטת כמו ציפור מבוהלת בוינטרפל עד שמירנדה ותיאון פוגשים בה. היהפוך סרחן את עורו? נראה שבפרק אחרון לעונה, התשובה היא כן. לאחר שחווה התעללות נפשית חמורה, תיאון יוצא באחת מהפוסט טראומה המתמשכת שלו, למראה סאנסה המאוימת מידי מירנדה והוא דוחף את מירנדה למותה. היינו יכולים לחוות רגע קטן של סיפוק או התענגות אם היה לנו זמן… אבל הפרק יש הרבה דמויות וקווי עלילה שצריך להשאיר פתוחים לסוף העונה. כך שברגע שתיאון מתעורר, הוא הופך לשחקן גבר-גבר מסרט אקשן, תופס את סאנסה בידה וממש כמו “תלמה ולואיז”, כשרמזי מאחוריהם, הם מעדיפים לקפוץ יחדיו אל הלא נודע. עכשיו מתבהר למה סאנסה הייתה צריכה לגלות פרק קודם שתיאון הוא לא רוצח אחיה, כדי שהסצנה הזו תוכל להתאפשר.

מוכנה תלמה? מוכנה, לואיז! - סנסה ותיאון

מוכנה תלמה? מוכנה, לואיז! – סנסה ותיאון

 

במעבר חד מסאנסה לסטארקית הנותרת אריה- או ליתר דיוק לתמונת תקריב לפרצופו של סרין מרין טראנט שבדיוק עסוק בהצלפה בילדות קטנות ואפילו לא מציע להן סוכריה אחרי. לא נעשתה שום הכנה לצופים בנוגע למעשיה של אריה, לא לגניבת הפנים ולא להסתננותה לבית הבושת. אבל פתאום, הנה היא שם, עונדת פרצוף לא שלה, מצוידת בסכין ופותחת ברצח מגואל בדם המשולב במילים אחרונות שמראות כי לא למדה דבר מהאל מרובה הפנים: היא אריה סטארק והקורבן הוא אף אחד?! האל מרובה הפנים גנב ממנה מוות, והשאיר לה את מרין טראנט?!

אפשר ממש לשמוע את ז’אקן הג’אר המיואש אומר: לא, לא, ילדה עושה את זה הפוך לגמרי…

אכן, לאחר מכן בבית השחור והלבן, תוך מקצב תחלופות פנים שלא יבייש את מייקל גקסון בקליפ black or white, אריה נענשת כי “הפנים הם כמו רעל למי שהוא מישהו”. בכך, אריה מתעוורת ומיישרת קו עם עלילתה בספרים.

שלום דורן ולא להתראות

מהון להון, אנו עדים בשמחה לפרידה מממלכת דורן, שאין טעם אפילו להזכיר את שאירע שם ושעדיף שנשכח. לא, מה זה, באמת?! נראה כאילו כותבים ובימאים שונים לגמרי ממונים על מה שקורה בדורן ובמקרה הם גם טינאייג’רים שבדיוק ראו “אמריקן פאי” והושפעו נורא מהיצירה. אה כן, והנסיכה מירסלה מורעלת ומתה, עוד אחת לאוסף.

מה חשבת שקורה, אחרי שנחשית חול מצרפתת אותך? - מירסלה מתה בזרועות אביה

מה חשבת שקורה, אחרי שנחשית חול מצרפתת אותך? – מירסלה מתה בזרועות אביה

אנחנו מגיעים לטיריון, שיודע גם וולאריאנית מסתבר. לאחר דין ודברים מותירים אותו לשלוט בעיר מירין וכאן אנו עדים לחזרתו של העכביש, טוב שלא ויתרו על הזיווג המוצלח בין השניים כל כך מהר.

באשר לדאני, היא מוצאת עצמה עצמאית, עם דרוגון לא ממושמע, פצוע, עם שמלה מוכתמת ובינות שבט דות’ראקי. המעשה הראשון של בחורה חכמה הוא לשמוט את טבעתה לקרקע, כדי להיות מוכרת כברת חיתון. דאני דוברת דות’ראקית ומודעת להרגלים של הסוסונים ויש לה את רווקותה לתת במתנה, אין מה לדאוג לגברת. אבל מעבר לכך, יש משהו מרענן בלראות את דאני לבדה, במרחבים, מוקפת בד’ותראקים באופן שמזכיר את נקודת ההתחלה שלה. ללא מקורביה האוהבים, הבוגדנים לעיתים והחונקים ובלי מירין המסוכסכת. הסצנה מסתיימת באופן נייטרלי, כזה שמותיר סימני שאלה בנוגע לבאות, אבל דאני, מסתובבת אבודה וחופשיה זו נקודה מעניינת ואפילו מלהיבה לסיים בה את העונה, בכל הנוגע למלכתנו הגולה.

להרוג בן הרפיה ולנוח - דיאנריס ודרוגון

להרוג בן הרפיה ולנוח – דיאנריס ודרוגון

 מצעד חסר גאווה

המלכה האחרת והמלהיבה פחות היא סרסיי. סרסיי מתוודה ולפני משפטה על חטא גילוי העריות המפורסם שיערך בעונה הבאה, היא זוכה לשחרור הביתה. אבל לפני זה סרסיי זוכה לתספורת- אל תדאגו, הדרורים אנשי צדקה הם והם יתרמו את השיער לחולי סרטן. סרסיי זוכה גם למצעד כפרה מיוחד, וזה עוד לפני משפטה על חטא גילוי העריות המפורסם, שעוד יגיע בעונה הבאה. סצנת המצעד מוצגת כאומרת לנו רציתם לראות אותה סובלת, הנה לכם! מי זה בעצם ההמון שנהנה לזרוק גללים על סרסיי ולראותה מושפלת? ניחשתם נכון, זה אנחנו. אבל עכשיו משזה קרה רק תחושת גועל פושטת בנו.

מדובר בסצנה שקשה לשאת: היא ארוכה להחריד, 4 וחצי דקות אורכה, כמו כדי להעצים את תחושות הסבל והסיאוב, וגדושה בהרבה עירום מדולדל של ההמון ורפש וחרפה שמוגשים בה, אבל כשסרסיי כבר מגיעה לטירה וממררת בבכי, מוצג לה ההר שהצליחו להחיות כמו איזה פרנקנשטיין איום שגזר על עצמו שתיקה. בזמן שסרסיי רואה את הפלא, אנו מבינים שהיא לא נשברה ולא למדה כלום, להפך המבט בעיניה אומר שכולם ישלמו על מה שעברה ויסבלו כפי שהיא סבלה, אם לא יותר.

הנקמה בדרך - סרסיי בזרועות ההר (ז"ל?)

הנקמה בדרך – סרסיי בזרועות ההר (ז”ל?)

 כי מן השלג באת ואל השלג תשוב

לגבי ג’ון, טוב הוא מת. זה קורה לאחר הויכוח בין ג’ון ואביר הבצל, ויכוח שמתחרה על תואר הויכוח חסר התועלת ביותר בסדרה ונושאו: האם הפראים יעזרו לסטנאניס בקרב או לא. טוב, זה לא רלוונטי.

מליסנדרה מגיעה לחומה ועיניה מבשרות הכל על המפלה של צבאו ומשפחתו של סטאניס.

ואז- כאמור, ג’ון מת. פשוט כך. במרד של אנשיו שלו. מסתבר שג’ון מעולם לא היה צריך לסמוך על סר אליסר ת’ורן, שרק חיפש הזדמנויות להפילו ולבסוף היה הראשון שדקר אותו. חבר המשמר הצעיר ביותר אולי, נושא הכלים של ג’ון, מקבל כאן תפקיד חשוב. הוא מי שהרג את ייגריט, אהובתו של ג’ון, בקרב על החומה. אולי הוא זה שהפראים רצחו את משפחתו והוא זה שכעס על ג’ון בדבר השלום שתכנן ודקר אותו עד שמת, באופן שמעלה את התהיה שאולי הוא המקבילה הגברית של אריה. הם קצת דומים, גם.

ג’ון אמנם מת אבל יש לזכור שמדובר בפנטזיה. ז’אנר בו המוות הוא לאו דווקא סופי, אלא מסמל תמורה לעיתים. כאן נשאלת השאלה, האם ג’ון הלך באופן סופי, או שאולי ימצא את דרכו חזרה לסדרה, ואם כן באיזה אופן?

האם יהיה הלך לבן, אולי מלך הלילה הבא? ג’ון בספרים זאבן כמו בראן, כזה שיכול לחיות בתוך הזאב שלו, האם כך נזכה לראות את ג’ון שוב, אם בכלל? צריך גם לזכור שמליסנדרה נמצאת בחומה לא רחוק ואדון האור החזיר לחיים אנשים כבר מספר פעמים בעבר.

אולי מדובר בהכחשה ובקשיי פרידה, אבל אם יש מקום בסדרה, כמו בספרים, להחזרת דמויות לחיים- ללא ספק זהו המקום והמקרה הנדרש.

הגם אתה, אולי? - ג'ון סנואו ברגעיו האחרונים

הגם אתה, אולי? – ג’ון סנואו ברגעיו האחרונים

 

לסיכום, פרק סיום העונה כמו הלילה האפל ומלא הזוועות, בעיקר מעצבן, מאכזב, עמוס ורווי מקרי קיצון מופרכים ומתועבים, שנדחסו יחדיו. זהו פרק שלא נותן להינות מהפירות העלילתיים שנצברו העונה, אלא מחמיץ אותם בהרף עין עם פרי רקוב ומיד לאחריו עוד אחד. ואז עוד אחד. כל הדחיסות הזו ובאופן תמוה, אין זכר לאצבעון שניצח על סוף העונה הקודמת והיה כה משמעותי להנעת האירועים בסדרה עד כה. העדרו בכל הטירוף בוודאי לא מבשר טובות. ברור שהוא יצא ללא פגע מכל התסבוכות, כי זה מה שאצבעון יודע לעשות, אבל נראה שמי שנעדר כעת מהמערבולת העלילתית הקריטית, סופו שיחזור משפיע יותר ובעל כוח אף יותר מבעבר, בעונה הבאה.

עד העונה הבאה

באשר לעונה החמישית, שהסתיימה לה זה עתה והביאה על הסדרה כיוון שנוי במחלוקת. חמשת הפרקים הראשונים היו איטיים להחריד וגבלו בלא פחות משעמום ובחציה השני של העונה שולבו סצנות בוטות מדי ומטרידות מדי, עבור הצופה השלו והנינוח. ראוי היה לרווח את המאורעות ולשנות התזמון. למשל, מה שקורה עם סאנסה ואריה בפרק האחרון יכל לקרות לפני מספר פרקים, בשביל להקל על הדחיסות ולמנוע את שעמום חציה הראשון של העונה. מבחינת תוכן המאורעות, טוב, אם הכיוון אליו פונים הכותבים הוא העלאת סף האלימות והאימה באופן רנדומלי ללא נאמנות לעלילה ולצרכיה, כפי שבחרו לעשות לא פעם עד כה, הם יפסידו את הקו הנרטיבי ההדוק, ההגיוני והשפוי וכך גם את קהל הצופים ההגיוני והשפוי יחד עם זה.

ועד הזוועה הבאה – אי אפשר לחכות.

פרק 10:

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *