בן של מלכה

הסרסיי הזו, אין לה גבולות.

הידעתם שדמותה הנלוזה של סרסיי מבוססת על המלכה מרגרט מאנז’ו? מישהי מאנגליה, אישתו של אחד, הנרי השישי. מרגרט הייתה מלכה רבת הוד ויופי, קרת לב, לוחמנית, שמעמידה את טובת משפחתה וילדיה המפלצתיים מעל כולם, מבלי להכיר במפלצתיותם. כן, גם למרגרט יצא אחד איום כמו ג’ופרי, שהרבה לאיים במלחמות ולהתיז ראשים לכל עבר. גם זה נגמר לא טוב. הרבה דם השפריץ אז באנגליה ופשוטי העם דאז ידעו סבל רב, רק כדי שאנחנו נהנה מצפייה בהשראה שג’ורג’ ר. ר מרטין הפיק מזה. עם כל הכבוד למלחמות השושנים, ההנאה שלנו ממעלליה של המלכה האם מוגבלת למדי והשאלה המרחפת מעל גברת סרסיי היא: how low can you go?

ראשית סרסיי שולחת את מייס טיירל (אביה של מארג’רי) הרחק ממעלה מלך בתירוץ כלכלי מונפץ. כך סרסיי נשארת רק עם מי שהיא סומכת עליו ואין הרבה כאלה. האינטרס שעומד לנגד עיניה הוא לא רק לצמצם ולשנות את המועצה הקטנה כדי שתוכל להיות מקבלת ההחלטות הבלעדית, אלא גם לסגור על מארג’רי טיירל ולהרחיק ממנה את משפחתה. בצעד קיצוני, כזה שהוכחד לפני מספר רב של שנים, סרסיי מחמשת את צבא הדרורים וזוכה בכוח מזויין נוסף, הכל כביכול בשמו של המלך טומן.

צדיק, תפילין כבר הנחת היום?  -  טומן והדרורים

צדיק, תפילין כבר הנחת היום? – טומן והדרורים

הניגוד בין הדרור העליון הצנוע והחמוד לכת הקיצוניים שהוא מנהל זועק לעין. לא ברור איך בעולם הדת מי שמפעיל מאות צעירים לוחמניים שמקעקעים את מצחייהם בסמלי רוח וצדק, נוסח ממזרים חסרי כבוד, הוא תמיד איש זקן בשמלה?! יאללה שלאנסל לאניסטר יעשה כבר משהו עם חטא העבר המשותף שלו ושל סרסיי בת דודתו, כי הצופים דורשים שיוויון בצדק. אם כבר עושים צדק- אז עד הסוף.

בכל אופן, לפנינו סצנה סופר אופיינית למשחקי הכס המכילה שילוב ממוקסם של שתי הפעולות עתירות הרייטינג גם יחד: מין ומכות. הדרורים פושטים על בתי זונות בעוד הלקוחות נהנים משירותיו. פרט חשוב, זהו בית הבושת של אצבעון, המוכר לנו היטב מהעונה הראשונה. כאקט שיא להתפרעות הזו, נכלא לוראס טיירל שמעשי האהבהבים וההעדפות המיניות שלו הגיעו עד לדרור העליון באדיבותה של סרסיי עצמה. פגיעה מכוונת במארג’רי כבר אמרנו?

טומן כל כך תמים שהלב כואב והראש שואל: הזהו בנה של סרסיי? נראה שכל המפלצתיות התבזבזה בג’ופרי. טומן מנסה לעשות מעשה לראשונה בחייו ולראשונה בסדרה: פעם ראשונה שהוא מחזיק סצנה בעצמו, על כתפי הנער הצרות שלו. כמובן, הוא נכשל לפני שהתחיל ולא כל שכן, הוא זוכה לשמוע מהי דעת ההמון על מלכם: ממזר, טמא, נולד מחטא.

מארג’רי מבינה שידה של סרסיי על העליונה והיא כועסת על טומן האומלל, רק שכל העניין לובש צורה של אופרת סבון מכובסת. כולל העצירה לפני היציאה מהחדר, צילום התקריב של מארג’רי כשגבה מופנה אל טומן שברקע וכן משפט הפינאלה שלה לפני שהיא הולכת וחותכת את הסצנה. צעירים חסרי מנוח ממש! זהו ז’אנר שמשחקי הכס צריכים להיזהר עד מאוד לא להפוך לדומים אליו כמו במקרים כאלה. לא לזה פיללנו.

איפה ישנם עוד אנשים כמו הממזר ההוא

מי אמר אני ולא קיבל? - מליסנדרה

מי אמר אני ולא קיבל? – מליסנדרה

אי שם בצפון, סטאניס (שגם חווה רגע מרגש עם ביתו בעלת הקשקשת) מסרב להיפרד מג’ון וכמוצא אחרון מליסנדרה, שכל רצונה הוא לשרת את סטאניס בשם אדון האור, יוזמת מהלך לא מפתיע או מקורי ומנסה לפתות את ג’ון המתוק על מנת לשכנעו לצעוד עם סטאניס לוינטרפל.

אני! - סטאניס

אני! – סטאניס

מליסנדרה ממהרת להתפשט ומלבד דדיה הזכים היא מחרטטת לג’ון משהו על זה שילחם עבור החיים. נ-כון! אולי היינו מאמינים לזה אם מליסנדרה לא הייתה פתיינית סדרתית. המגוחך שבזה הוא שג’ון היה עשוי לזרום אם לא הייתה משחילה שטויות דתיות פסיכיות כל מילה שנייה, אלא מתפשטת וסותמת קצת. הרי ג’ון אוהב אדומות שיער ש”הלהבה נישקה אותן”, אבל מליסנדרה לא שותקת גם כשהיא ערומה ומתחתיה בשר טרי. טעות. מה שכן, מליסנרדה מפציצה עם שורות הסיום שנתנה לעצמה: “אתה לא יודע כלום, ג’ון סנואו”. שרמוטה שרמוטה, אבל לא פראיירית.

ג’ון צח כשלג, לא נאמן רק לשבועתו אלא גם לייגריט המתה. כלב לא יותר נאמן ממנו ואם יש איש שאינו נשבר מול שררה, ממון ומין הרי זהו הממזר! איפה ישנם עוד אנשים כמו הסנואו ההוא?

הקרב על מירסלה

בפינה הימנית של הזירה: הם משעשעים, ציניים, לא רע בכלל נראים ולדורן מגיעים – ג’יימי-פאקינג-לאניסטר וברון-פאקינג-אין-לי-שם-משפחה!

ובפינה השמאלית: הן ממזרות, הן זועמות, הן אלימות ובחנית מיומנות – נחשיות החול של דורן!

שני הצדדים נאבקים על הנסיכה מירסלה: הראשון על מנת להשיבה לסרסיי והשני על מנת לנקום בה.  מי יגיע אליה קודם?

נחשיות או לא להיות - נחשיות החול של דורן

נחשיות או לא להיות – נחשיות החול של דורן

ברון הוא חתול רחוב שבע קרבות ומסעות והוא רחוק מלהיות טיפש. הוא יודע להעריך אנשים ופאקים עתידיים הרבה יותר טוב מג’יימי וזה עוד לפני היתרון שלו עליו בקרב. אי לכך, ברון צדק ומי שהבריח אותם לדורן אכן גם הלשין עליהם, לא משנה כמה כסף הוא קיבל ועכשיו נחשיות החול יודעות על היותם בדורן. הדורניים, עם האקלים החם והמדברי של ארצם, מדומים למעין אפריקאים או אנשי ערב וזה מדגיש את הבדלותם וייחודם משאר הבתים שנחשפנו אליהם עד כה. נחשיות החול- אלריה (המאהבת של אוברין) ואוברה, טיאן וניימריה חול (בנותיו של אוברין מאמהות שונות)- הן הדבר הכי מסקרן וחדש שנראה העונה והסצנה בה הן מסכימות כולן לנקום את מותו של אוברין היא ללא ספק החזקה ביותר בפרק. עקרבים, חניתות וראשי אדם כרותים מרכיבים ביחד את החומר שממנו עשויה ההיסטריה של משחקי הכס.

וואקף ולא אנא בטוחק - משמר הגבולות של דורן

וואקף ולא אנא בטוחק – משמר הגבולות של דורן

עם נחשיות החול שמתווספות למערך המלחמתי, העונה בהחלט נושבת לכיוונים נשיים, מה שמערער את הדומיננטיות הגברית ששררה עד כה. אכן, זוהי אינה סדרה שמותירה את הנשים להיות זונות או- אם שפר עליהן מזלן- רעיות כנועות (כמו שסאנסה חלמה להיות). אולם, אי אפשר להתעלם מכך שכל אחת מהדמויות הנשיות המובילות מאופיינת במוגזמות נשית כלשהי בין אם מדובר ביופיה של דאני (שמתחקים אחריו בבתי זונות), הפתיינות הדתית של מליסנדרה, היצר הסכסכני של סרסיי או הלוחמניות המאובזרת של נחשיות החול. הסדרה אמנם מציגה נשים חזקות, אבל ברוב הפעמים הן קריקטורה של נשיות חזקה וזה פוגע במהלך הפמיניסטי שהסדרה הייתה עשויה לייצר.

 

מחירים גבוהים ומתנות קטנות

אם אריה מג’נגלת כקראטה קיד של ז’אקן הגאר, הרי שסלמי הוא על תקן ה”היה היה” של דאני. כן, סלמי הוא מספר הסיפורים של דאני, מחבר אותה למשפחתה עליה היא אינה זוכרת דבר באמצעות סיפורים ואנקדוטות. כך היה תמיד וכך סלמי סלל את דרכו אל דאני, עוד כשהסתווה תחת תחפושת של נושא כלים זקן.

זה רק אני והגמד שלי - ז'ורה וטיריון

זה רק אני והגמד שלי – ז’ורה וטיריון

רק מה, בני ההרפיה עם המסכה המוזהבת, הגרסא החדשה לצעקה, עושים שוב טרור בעיר ובסצנה שנראית כאילו נלקחה הישר “מהשתולים” (נו… שכולם נהרגים בסוף…), מספר הסיפורים הפרטי של דאני נופל בקרב וגם תולע אפור נפצע, כשלא ידוע אם נותר בחיים. ההגינות של דאני בסירובה לפתוח את בורות הלחימה גובה מחירים קשים ואין מסורת עבר שתאחד את ההמון. כאן עולות שאלות לגבי הפוליטיקה שדאני צריכה לנקוט בה משום שהיא נמצאת במקום בו הגינות היא אינה מצרך מבוקש.

המוות של סלמי מהווה מכה קשה לדאני, שאיבדה יועץ קרוב ואת נציגה היחיד הנותר מווסטרוז, לאחר שסילקה ממנה את סר ז’ורה. למזלה הרב, סר ז’ורה עומד לחזור ולהביא עימו מתנה קטנה עם לשון לא קטנה בכלל, מתנה שתוכל לספר לה סיפורים רבים וטובים לפני השינה. השאלה היא רק אם דאני תהיה מוכנה להקשיב.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *