לא יכרע, לא ישח, לא ימוט- שם הפרק לא מתייחס לסאנסה, כנראה. כי היא כרעה גם כרעה.

באמת מסכנה הציפור הקטנה, בדיוק כשהתחילה לפתח אישיות, לאזור אומץ, להרים מעט את ראשה וקומתה- התסריט חלק לה עוד הנאה בדמות רמזי מוצמד לאחוריה, כשרוצח אחיה הקטנים צופה בכל העסק. כן, אף אחד לא הבטיח שיהיה פה כיף.

מחזיק את הפנס - תיאון גרייג'וי

מחזיק את הפנס – תיאון גרייג’וי

תיאון למשל, לא דמות כיפית. הוא החזיק את קו העלילה הקשה ביותר לצפיה על כתפי הסרחן שלו. מבחינת הצופה, הוא הפך מדמות שנואה ולא מתוחכמת במיוחד בעונה השניה לדמות שמרחמים עליה בעונות הבאות.  תיאון חטא, הוא עשה מעשה שלא יעשה ורצח את שני יורשי וינטרפל הזאטוטים- או בצורה מטומטמת יותר, שיקר לכולם שעשה את זה. תיאון קיבל את המגיע לו ועוד הרבה יותר מזה. על אף חטאיו, עדיין היה בלתי אפשרי שלא לרחם עליו, אפילו שהוא בוגד ורוצח מהסוג הגרוע ביותר- זה שיורק לבאר הסטארקית ממנה שתה.

סאנסה, בניגוד לתיאון, היא הדמות שסובלת ונענשת מימין ומשמאל על לא עוול בכפה. תיקון: היא הייתה ילדה תמימה וחולמנית. מסתבר שזהו החטא הגדול ביותר, כשמדובר במשחקי הכס. את הנאיבים נוריד לגיהינום ראשונים. כעת, לראות את תיאון הבוגד ואת סאנסה הפתיה בסירה אחת תחת חטאיו של רמזי, מביא לשקול מחדש את מאזן האימה של הסדרה.

כי אחרי הכל יש רגעים בחייו של אדם בהם הוא חייב לעמוד ולהגיד: די.

עליו לקום ולשאול בשביל מה התכנסנו פה היום? הרי משחקי הכס הוכיחו לנו שהם יכולים לזעזע, כל פרק בעונה שעברה טלטל את הצופה על ספתו בסלון. אבל, השיאים אליהן הגיעו הדמויות גם היו מפתיעים ומשני עלילה באופן דרסטי. זו הייתה הגדולה של משחקי הכס. לדוגמה, אף אחד לא ציפה למותו של אוברין בדו קרב מול ההר, במיוחד לא בהתחשב בדרך המבלבלת בה הסצנה נבנתה. הזעזוע והגועל מאופן מותו של אוברין היה הבונוס לסצנה טובה, לא המטרה עצמה. הגבהת סף הזעזוע בכל פעם מחדש אין לה ערך, אם היא לא נעשית עבור מטרה נרטיבית כלשהי, לשרת עלילה כלשהי. כדי לבנות סדרה טובה באמת, הזעזוע חייב להיות אמין ובמידה. האם משחקי הכס לא יכולה להיות סדרה טובה, מעניינת, לא מאכזבת, לא מנמיכה ציפיות מבלי לשחק לנו על רגשות הגועל והמוסר?

ואת הנר - תיאון נאלץ לצפות באונס של סנסה

ואת הנר – תיאון נאלץ לצפות באונס של סנסה

הבחירה לסיים באונס של סאנסה לדוגמה. נראה שאין לסצנה ולהתעללות של רמזי שום פואנטה מלבד להדגיש את מצבה הרע של סאנסה, שבדיוק החלה להתאושש ובכך לרמוס עוד תקוות ולציין שבסדרה כזו, אין שום צדק שניתן לצפות לו.

ואני אומרת: אוקי, הבנו, הלאה.

כי סאנסה של העולם האמיתי כבר מזמן הייתה יושבת באיזו אמבטיה ריקת עיניים ומתונדדת כשהיא מחבקת את ברכיה, במצב קטטוני מתקדם.

ככלל, בכל זירה שונה של המתרחש בפרק הסצנות הסתיימו בהפתעות שנגדעו בדיוק בשיא המתח, מתכון ברור של אופרת סבון. אריה בדרכה להפוך למישהי אחרת לאחר שעברה בהצלחה את האודישן הראשון שלה ורצחה נערה על ידי כך שנתנה לה לשתות ממיי המזרקה בבית השחור והלבן. היא הצליחה להרגה, אבל חשוב מכך- הצליחה לשקר.

אין לי מה ללבוש - אריה סטארק

אין לי מה ללבוש – אריה סטארק

לכן דלתות הלא נודע נפתחות בפני אריה לראשונה ומתגלים המון פנים שונות, שרק מחכות שמישהו יאמץ את זהותן ונראותן, כעת כשהן מתות. הסצנה מסתיימת כשאריה בדרכה לשנות זהות. איזה מתח. אבל לשם מה זה נחוץ אם אין לה מטרה ודרך, אריה הצליחה בבריחתה מווסטרוז, אבל עלילתית היא עומדת בפני סכנת ניתוק משאר הדמויות והעלילה, ניתוק זה משמעו שעמום לצופים בדרך כלל. ואפילו דאני, מלכת הדרקונים הגולה הגדולה לא הצליחה לגבור על הפאק הטלוויזיוני הזה.

היי, אתה לא אדיביסי?! - טיריון, ז'ורה וסוחר העבדים

היי, אתה לא אדיביסי?! – טיריון, ז’ורה וסוחר העבדים

גם מה שקורה עם טיריון וסר ז’ורה, קצת מביך. שום אזכור לקשקשת האפורה, אימת הפרק הקודם, לא נראתה על המסך. ז’ורה לוקה במחלה שמתפשטת במהירות הבזק והתעלמות מכך קוטעת את רצף העלילה והינה לא יותר מתחבולה לשמירת המתח לסוף העונה. גרוע מכך, בעוד טיריון וז’ורה מהלכים להם ומפטפטים תוקפים אותם סוחרי עבדים, אבוי (זיהיתם את מלך הסוחרים? Adewale Akinnuoye-Agbaje הנפלא שראינו כבר על המסך כסימון אדביסי מאוז). הסצנה בנויה כמו באיזה ספר הרפתקאות נוסח אי המטמון, או סיפור עם דידקטי אחר, בו הגמד הקטן וחסר הישע, הצליח להתל על כולם בעזרת לשונו החדה. טיריון הוא הרבה יותר מזה וחבל.

בחיים לא יזהו אותי ככה - ג'יימי לניסטר

בחיים לא יזהו אותי ככה – ג’יימי לניסטר

לכל התמונה העגומה מצטרפת הסאגה שבדורן. הזירה שהובילה בהימורים כזירה המרתקת לעונה, עם הקלף המנצח של נחשיות החול- הפכה באחת ללא יותר מפתטית. המזימה של הנחשיות, שראינו את טוויתה החל מפרק 2 לעונה, נגמרה תוך דקותיים מול ברון וג’יימי חד יד לאניסטר. זהו הכח הנשי שיש למשחקי הכס להציע? שלא לדבר על סצנת הקרב, בתחילתה הצמד חודר לגני מים ללא כל בעיות או הגנה של שומרים ופשוט רואה את מירסלה מהלכת עם טריסטן בגנים (להתהלך בגנים זה הלשמוע תקלטים החדש מסתבר). תיק תק הסתבכו העניינים כששלושת הנחשיות תקפו מהצד השני בסצנת קרב שכאילו נלקחה הישר מ”זינה הנסיכה הלוחמת”. דהיינו, קריאת “לא יכרע, לא ישח, לא ימוט”- אימרת הבית המבטיחה של דורן והופה, מתחילה מוסיקה טיפשית, קצבית ומותחת, שוטים קצרים של צדודיתה המבוהלת של הנסיכה גוהרת מעל הפרינס צ’ארמי שלה, וכלה בנשקים עפים באויר עד פוס המשחק עליו הכריז הוטא, ראש המשמר של דוראן מרטל.

פוס משחק! - הוטא

פוס משחק! – הוטא

והופס, כולם נעצרים. אחת הנחשיות חוטפת הערה סקסיסטית מברון ומגיבה מפרץ עצבים של טינאייג’רית, אלריה חול מאוכזבת וגיימי כנראה יכנס לשבי, בשנית. אין חדש תחת שמש דורן הלוהטת.

במעלה מלך, סרסיי ממשיכה לקבל החלטות טקטיות מעוררות תמיהה ולערער את כל ברית לאניסטר-טיירל שנבנתה ומוכיחה את כישוריה הליברמניים כשרת חוץ. אצבעון, שוב, מעל כולם וצופה לא מהלך אחד קדימה כי אם שלוש והוא היחיד שיודע להוציא מסרסיי את מה שהוא רוצה: הצפון. לצורך כך הוא ישקר על נאמנותו ויהמר על אנשים בחייהם לשם כך. משחקי האצבעון, צריך לקרוא לסדרה.

סרסיי הסתומה לקחה את ההשתעשעות שלה קצת יותר מדי והמלכה מארג’רי נכלאת בנוסף ללוראס אחיה, מסדר האמונה מתחזק ללא שליטה וטומן המלך הקטן קופא על שמריו. המבטים בין מלכת הקוצים למלכה האם סרסיי, אמרו הכל על איזו ברית הייתה ומה ישאר ממנה עכשיו. אמנם מארג’רי נכלאה והצופים היו יכולים לחוש מתח או תפנית עלילתית, אבל גם כאן, העניין נכשל. מרוב תפניות וקטיעות לא רואים את היער ואם הסצנות לא מהוקצעות, בנויות היטב ומתנקזות לכיוון עלילתי אחד כי אם לכאוס טוטאלי, הצופה לא מוצא את ידיו ורגליו. אין עם מי להזדהות ובמי לתמוך כשהכל בערבוביה ולאף אחד אין יתרון. בצורה כזו, גם כל המתח בעולם לא יאסף לתחושת איכות ראויה.

מעצר מנהלי עד תום ההליכים בעוון סיוע בניאוף - מרג'ורי

מעצר מנהלי עד תום ההליכים בעוון סיוע בניאוף – מרג’ורי

כך שעם כל המתח לכאורה, הפרק- מלבד אתרי צילום עוצרי נשימה וקצת תחושת גועל בסוף- לא קורה פה הרבה.

פרק 6:

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *