באמת תודה, תודה ג’ורג’ ר ר מרטין על שאתה וכותבי הסדרה מזכירים לצופים פרק פרק, שבוע שבוע כיצד שפר עלינו מזלנו משלל סיבות שונות: שאנו לא גמד, למשל. קטוע יד, או ראש. שאנו לא סריס, או ממזר (לא עלינו). או איזו בחורה נאנסת או זקנה פשוטת עור תחת שליטת הבולטונים. כי כמו שת’יאון אמר לסאנסה: “תמיד יכול להיות גרוע יותר”. לא ברור אם אלו מילות נחמה או אימה בסדרה כמו משחקי הכס.

הפרק, המילים של ת’יאון סימבוליות ממש ומרחפות מעלינו כמו תזכורת, בזמן שהדמויות מסתבכות עד העומק בצרות ובצוררים שונים ומשונים. לא מדובר רק בסאנסה שמסתבר כי שמה מבטחה בסרחן הלא נכון ותקוותה להצלה נרמסת בידי רמזי. אלא גם בשאר הדמויות, שקופצות מדרגה מבחינה עלילתית ומתקדמות לעבר שיא לא נודע, ברובן.

הופה ג'אנגו סטייל! - טיריון לא בקטע של להיות עבד

הופה ג’אנגו סטייל! – טיריון לא בקטע של להיות עבד

חייבים להודות שעד עתה העונה לא עברה חלק. מתחילת העונה הסדרה החזיקה גם מהלכים עלילתיים מעניינים או מחרידים, אבל רובה כלל קווי עלילה משעממים, כאלה שהיו יכולים לנסוק לו לא הזדחלו בקצב איטי להחריד על פני חצי עונה באופן סר טעם. אבל חדשות טובות, בנושא הקצב והטיימינג של השיאים העלילתיים יש שיפור לטובה והפרק מוגש לנו הרבה יותר מגובש ומותח (וארוך מהרגיל, כדי להספיק לסגור את כל הקצוות). והאקדחים שהופיעו במערכה של הפרקים הראשונים, סופסוף יורים בפרק זה.

 

הכל שפיט

ראשית כל, מעלה מלך. אפשר סופית להגיד שהדרורים בהנהגתו של הדרור העליון, זאב בעור כבש שכזה- הם כמעט הברקת העונה! לראשונה מזה שנים ישנה אכיפה שגורמת לכך שבית המלוכה לא יהיה מעל החוק. מה שאומר שדי לחטאים ולשחיתויות אצל הלורדים המכובדים, האצילים והמלכים. מעניין מה היה עושה דרור עליון חמוד וסבתאי שכזה לממשלת ישראל הקטנה. ומה עם הרעיון שמלכת הקוצים והדרור העליון יבצעו איזה חטא לעיני השבעה או יפתחו מתח מיני לפחות? זה היה יכול להיות חתיכת טוויסט לעונה!

למלשינים אל תהי תקווה - לאנסל לאניסטר משתנקר לדרור העליון

למלשינים אל תהי תקווה – לאנסל לאניסטר משתנקר לדרור העליון

בכל אופן, את הדרורים סרסיי חימשה במו ידיה. כמו ילד שחושב על הטווח הקצר בלבד, היא ראתה לנגד עיניה רק את האינטרס להרוס את הטיירלים. אממה, האיום שהשמיע לאנסל כלפי סרסיי בפרק הראשון, התממש רק עתה ומתברר כי מזמן לאנסל הלשין על מעשי האהבהבים שלו עם בת דודתו- סרסיי והדרורים רק חיכו שהמלכה האם תשתף פעולה באופן מלא עד שהכניסו גם אותה לקלבוש.

בחיי, זה היה כיף טהור.

הדבר המדהים הוא שהמהלך העלילתי הזה היה כה צפוי ומתבקש, אבל הצופים שרגילים לראות את סרסיי מתבוססת בתככיה, עדיין הופתעו כשהיא הושלכה לכלא ועכשיו היא תאכל מתבשיל בשר הצבי שבישלה בעצמה.

 

איי לה דיר לה דה דה - סרסיי בדרך לכלא

איי לה דיר לה דה דה – סרסיי בדרך לכלא

מובן שמי שמחיש את המעצרים של הכוכבים שלנו ומספק עדים בדמות גברים צעירים שנוצלו מינית (להם הוא קורא מתנות, מלבב פשוט) הוא אצבעון, שאחראי לכל, שוב. נדמה שלא הייתה עלילה כלל בלי פיטר בייליש שלנו. הוא ארגן את הרצח של ג’ון ארין ובכך ביצע מהלך הפתיחה של משחקי הכס והוא שממשיך לשטות בכל, כולל רצח ג’ופרי ועד עונה זו, בה העדים שלו מכניסים את לוראס, מארג’רי וסרסיי גם יחד לכלא. כרגע, אין לאצבעון מתחרה והוא עושה ככל העולה על רוחו בווסטרוז. שאר הדמויות לא שאפתניות מספיק, חכמות מספיק או נמצאות בעמדת מפתח מספיק. בעבר היה נראה שואריז מסוכן כמעט כמוהו, אבל עכשיו כשהעכביש מסתובב לבדו נטוש באסוס והציפורים הקטנות שלו לא יכולות לעשות כלום עבורו, הזמיר של אצבעון זה העוף היחיד שנותן את הטון. מונופול ממש. החסר בדמות שניה שמושכת בחוטים ברמת העלילה הכוללת, מורגש וקצת קונטרה לאצבעון היה יכול לעשות יופי לסדרה.

 

מה שקורה בדורן

ובהתמודדות על תואר הזירה המביכה של העונה, דורן עדיין מובילה ובראשה ג’יימי לאניסטר. הסצנה הקצרה היא כולה דיאלוג עקר של הקוטל מלך עם בתו/אחייניתו שלא מוביל לשום מקום. הנסיכה הצעירה בטוחה באהבתה ועניינים משפחתיים ופוליטיים לא מעניינים אותה. בכעסה, היא מותירה את ג’יימי המום, חסר מילים וכנראה מאוד שמח שאינו נאלץ באמת לגדל את הילדים המתבגרים שהשריץ. בשביל זה, נו, יש את סרסיי.

לא חוזרת הביתה - מירסלה, הבת/אחיינית של ג'יימי לאניסטר

לא חוזרת הביתה – מירסלה, הבת/אחיינית של ג’יימי לאניסטר

בנוגע לברון, הוא- כמה מפתיע- נכלא מול נחשיות החול. אחרי שהן נכלאות טיאן מקבלת הזדמנות להראות את כוחה. היא יפה, פתיינית, מתיילדת ומתמחה בחנית וברעלים. כמו אבא אוברין. הסצנה בה היא מציעה לברון את הנסיוב תוך חשיפה עצמית מופרכת לגמרי ובאה להראות שהמילה האחרונה לא נאמרה עדיין. וקצת עירום. כי חובה מנת עירום בכל פרק. נו טוב, לפחות ברון חולק עימנו כבר שני פרקים ברצף את קולו הערב.

 

רגע של היסטוריה

מותו של אאימון, העורב המלומד העיוור הציג את המוות הטבעי הראשון בסדרה, הייתם מאמינים?! עם המוות השלו הזה זכו הצופים, אחרי הרבה זמן ותלאות, לרגע קטן של אנושיות בסדרה. מאז ימי נד סטראק לא ידענו אנושיות שכזו. כל סצנת הפרידה מאאימון הייתה מרגשת: החל מהרגע הפשוט שמציג התענגות איש זקן על ערש דווי על צחוקו של תינוק, דרך מילותיו האחרונות: “חלמתי שאני זקן” ועד טקס הקבורה המכובד שלו. ולא משנה שהכבוד הזה נקטע על ידי התוקפנות שהופנתה לסאם.

סיבת המוות: שיבה טובה - אאימון המלומד

סיבת המוות: שיבה טובה – אאימון המלומד

נקודה נוספת היא שבאמצעות גסיסתו של אאימון זכו הצופים לשמוע על אחיו הקטן אאיגון שהיה סבה של דאני ומלך על ווסטרוז. בסדרה, המימד הההיסטורי מאוד דל לעומת העושר ההיסטוריוני שמוצג בספרים. כל הדמויות שמתו לפני נקודת הפתיחה של הסדרה ושהסיפורים הטובים הם אלה שהרכיבו למעשה את ההיסטוריה של משחקי הכס- לא מובאות לעיני הצופה. לא בהצלחה, בכל אופן.

כל בית טאראגריין כמו אאיגון, אאיריז הmad king, או ראיגר- דמות מרתקת של נסיך רגיש ויפה תואר- מתפספס. ליאנה- אחותו של נד סטארק שראיגר חטף וגרם למרד של רוברט- מהווה את מרכזו של סיפור מלהיב שלגמרי הולך לאיבוד. דמיינו כיצד זה מרגיש לשמוע על דמות צבעונית כמו אוברין הצפע האדום, או כלב השמירה ברטרוספקטיבה, כשהם כבר מתו מזמן ונותר מהם רק זיכרון. זה הרי שונה בעליל מלצפות בדמות ובכריזמה שלה באופן ישיר. לעומת הספרים בהם מאוד פשוט להנכיח את המימד ההיסטורי- מדובר בלדמיין דמות נוספת, והרי אין הבדל בדמיון בין סטטוס חי למת. באופן מצער, ההיסטוריה של משחקי הכס לא עוברת בתרגום הויזואלי לסדרה, וההיבט ההיסטורי שלעיתים נזרק לעבר הצופים כמתנה מאחת הדמויות לא משרת את יעדו והופך למידע מיותר כמעט, ומתפספס רובו ככולו.

 

דברים טובים באים באריזות קטנות

עוד כמה דברים קורים הפרק במטרה להעלות הילוך לקראת השיא שיבוא בסיום העונה. יציאתו של ג’ון צפונה מהחומה (שוב) והמפגש הבלתי נמנע עם ההלכים הלבנים, בחירתו של סטאניס- הבקשה של מליסנדרה להקריב את שירין בתמורה לנצחון בקרב, יחסי המין בין סאם לגילי, שקרו סוף כל סוף וחזרתו של אוב. כל העומס הזה נועד כאמור, להעלות הילוך לקראת סוף העונה.

אני די בטוחה שראיתי את זה כבר איפשהו... - חאליסי

אני די בטוחה שראיתי את זה כבר איפשהו… – חאליסי

אבל החשוב מבין כל אלה היה כמובן המפגש הנכסף בין טיריון ודאני, שהצופים חיכו לו מהפרק הראשון. הסצנה כולה הייתה בנויה כמעין מחווה לסרט גלדיאטור, כשסר ז’ורה בתפקיד גנרל מקסימוס כמובן  (ועכשיו כל היריבים שלו ידבקו בקשקשת אפורה, חה-חה). גם הענק ששיחרר את טיריון משלשלאותיו היה ממש מפתיע ונחמד ובכלל, הייתה אווירה של התרוממות נפש.

מלבד התגובה של דאני לצמד שבא זה מכבר, מעניין יהיה לראות את הדינמיקה המשולשת של טיריון-דאני-ז’ורה וכיצד טיריון ישתלב במערך היועצים של דאני הכולל את הlover boy דאאריו נהאריז. האם טיריון ישבה בקסמה של דאני ויהפוך לתומך טארגאריין נלהב? הדבר היחיד הוא שכעת, משהתרחש המפגש, לא ברור לאן יש להמשיך. החשש הוא שחיכינו כל כך הרבה למפגש שלא ברור למה נחכה עכשיו.

אותך לראסל קרואו! - סר ז'ורה עושה "הגלדיאטור"

אותך לראסל קרואו! – סר ז’ורה עושה “הגלדיאטור”

בכל אופן, למפגשים ולשיאים מעין אלה פיללנו ולאחר פרקים ממין זה, אנו רוצים עוד. רק מה, גם כאן כדאי לזכור את המילים של ת’יאון בהקשר המשחקי כסי, “it can always get worse”

 

 

 

 

 

פרק 7:

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *