פרק לפני אחרון לעונה עומד לפנינו וככזה שום דבר לא קופא על שמריו, ישנה תנועה משמעותית בכל העלילות השונות ומאורעות פטאליים מתרחשים- לטוב או לרע. גם הדמויות בסדרה מתדרדרות או נוסקות אל על, אהובות או מעצבנות ככל שיהיו.

צדפות ופדופיליה בבראבוס

בנוסף לג’ון סנואו, שכבר נמאס לשמוע את יבבות יסורי המצפון שלו, אריה עומדת בתור על תקן הדמות שהתקלקלה לנו בדרך.

אריה, אריה, מה נהיה ממך? קול הסוחרים שלך מעצבן, התלבושת איומה והתסרוקת- שלא נדבר. אריה לא גדלה יפה וחייבים להודות שהילד/ה הלוחמני/ת שהותירה מאחור עשתה לנו את זה הרבה יותר מדמות הסוחרת-מתנקשת שז’אקן תפר לה. בנוגע לקו העלילה של אריה, חבל שלא עקבו אחר הספרים בסדרה.

מנדלה מוכר הצדפות - אריה סטארק

מנדלה מוכר הצדפות – אריה סטארק

בכל מקרה, מסתבר שאריה רחוקה מלוותר על זהותה והיא זונחת את משימתה ואת האל רב המה-שזה-לא-יהיה ברגע שהיא רואה תזכורת מהעבר הלא רחוק שלה כאריה סטארק והזדמנות לצמצם שם נוסף ברשימה הרצחנית שלה. מסירה קטנה מגיחים מייס טיירל- אביה של מארג’רי והממונה על המעות- שאין לא מושג וחצי מושג על בתו ובנו הנמקים בכלא ואיתו, מופיע סר מרין טראנט האכזרי ואחד מכלי השרת האהובים ביותר על סרסיי. סר מרין טראנט נכנס לרשימתה של אריה מפני שרצח את סיריו פורל רקדן המים שלימד את אריה את אמנות החרב אי שם בעונה הראשונה.

את מי אתם הייתם רוצחים? אפשר להבין את אריה כאן, ולא פלא שהיא זונחת את המטרה הזרה ובראאבוסית שמכונה “האיש הרזה” לטובת סר מרין טראנט הפדופיל.

כי זה תחום אפל שעוד לא נגעו בו במשחקי הכס, לא יעלה על הדעת. מישהו חייב להיות פדופיל! מסתבר שמרין טראנט לא זיהה את אריה בנמל, הוא פשוט חשק בה כי ראה ילדה צעירה. הצד הטוב של המטבע, הנה סופסוף מישהו רואה באריה נערה צעירה שהגיעה לפרקה וההערה הגסה שנזרקת לעברה מצד עוברי אורח בתחילת הפרק רק מדגישה את העובדה שבקרוב מאוד אריה תצטרך להתמודד עם מיניות המופנית כלפיה.

אריה ניצלה בעשירית השניה מלהיכנס עם טראנט למיטה בבית הזונות הבראאבוסי, פשוט כי מצאו ילדה צעירה אחרת לפני שזה הספיק לקרות. אבל בואו לא נטעה, הבחור רוצה נערה חדשה למחר ואפשר לנחש שאריה תנצל את ההזדמנות לקטול אותו בחדר המיטות.

דבר נוסף, מאוד מוזר שז’אקן לא אמר כלום בדבר השקר של אריה לגבי זה שהאיש הרזה לא היה רעב. הרי ז’אקן הוא זה שאימן אותה לשקר ולא סביר שאריה יכולה להתל בו. כל העניין גורם לחשוב שאולי יש לז’אקן הג’אר מטרות נסתרות בנוגע לאריה ואולי הוא מייעד לה מסלול שונה משל כל המתלמדים שלו. האמנם?

 

בינתיים בארגז החול של דורן

להחזיק מספר כה רב של דמויות וקווי עלילה הוא אינה משימה של מה בכך. רוב הזמן, משחקי הכס עומדת במשימה זו בהצלחה אך לפעמים היא מפספסת והפעמים האלה כמו עצם בגרון. אז גם הפרק, שבנוי מבחינה נרטיבית בצורה חלקה והדוקה יחסית, יש סצנות פחות ברורות וכמובן- הן מתרחשות בדורן. זירה שכבר מזמן ויתרנו על היגיון או איכות בה.

כזו היא הסצנה בה אלריה חול מראה אמפתיה כלפי ג’יימי, אמפתיה שלא ברור מה טיבה ולאן היא מובילה. כמו כן, הסצנה של נחשיות החול שנראה כי הכלא גורם להן רגרסיה והן משחקות במכות זו עם זו, רק שלב אחד לפני משחק אינפנטילי בארגז החול הדורני. בנוסף גם התנאי העלוב שטריסטיין נסיך דורן ראה לנכון להעניק לברון כעונש, חבטה הגונה מאריאו הוטא. באמת?? אם זהו כושר השיפוט של הנסיך טריסטיין, כדאי לחשוב שוב על יעודו כבר עכשיו ואם אפקט קומי היה המטרה של הסצנה הזו, הוא לא עשה את העבודה. התחושה היא שהעלילה הדורנית הלכה לגמרי לאיבוד והתוצאה היא סרט סטודנטים מעט תמוה ולא משכנע במיוחד.

נחשיות אינפנטיליות - נחשיות החול של דורן

נחשיות אינפנטיליות – נחשיות החול של דורן

הדמות של המבוגר האחראי היחידי בקו העלילה של דורן, היא דמותו של דוראן מארטל, שליט דורן. הדבר שמוביל את דוראן הוא הימנעות ממלחמה ונאמנות למעלה מלך, כלומר ללאניסטרים. דוראן מקווה שמקבלי ההחלטות במעלה מלך ידעו ויעריכו את ידידותו ואת מחוותיו וזאת על אף שג’יימי לא נכנס בדלת הקדמית והודיע בריש גלי שטומן דורש את אחותו מירסלה חזרה.

הדימוי של שליט דורן שיושב בכסא הגלגלים שלו ומביט על הילדים המשחקים בגני המים הולם עד מאוד את העלילה הדורנית, בה נחשיות החול מתקוטטות זו עם זו ועם סביבתן כאחרונות המתבגרות עד שהשליט המיושב בדעתו שם גבול למשחקן. המיניות והיצריות החמה של דורן שהבטיחו לנו אוברין ואלריה חול בעונה שעברה נעלמת כולה והופכת למשחקי אגו ופיפי קקי של הנחשיות, ג’יימי, ברון וכל מי שנכלא לדורן.

אולי בעונה הבאה נקבל את טריסטיין על תקן אוברין במועצה הקטנה של מעלה מלך, אבל עד אז, מדורן לא יצא שום דבר טוב.

 

עקידת שירין

ולסצנת הזוועה השבועית שלנו- שירין “קשקשת אפורה” באראת’יאון עולה על המוקד, כאילו הייתה שה תמים ולצופים מוצג שחזור של עקדת יצחק, כשר’הלור אל האור בתפקיד ה’, סטאניס הוא אברהם והסוף רחוק מלהיות טוב.

רמזי מימש את האיום שלו, לקח 20 חבר’ה והצית שריפה במחנה של סטאניס, מה שהחליש משמעותית את כוחו.

אחרי זה, סטאניס היה במצב שברירי ועדין, המסכן… הוא לא ידע לאן לפנות ומה לעשות והיה מאוד מבולבל ופגיע כשהקשיב למליסנדרה, הוא עשה החלטה שכל אחד במצבו היה עושה- ושרף את הבת שלו, כשהיא צורחת ומתחננת לרחמים (משחק מצוין של הילדה Kerry Ingram). הוא גם שילח את אביר הבצל לחומה בתירוץ מפוברק, כדי שלא יפריע לו בבלבולי שכל של מוסר ואתיקה. אפשר להבין, באמת. קורה לכולנו.

אל תישא ידך אל הנער - שירין בראת'יון ברגעיה האחרונים

אל תישא ידך אל הנער – שירין בראת’יון ברגעיה האחרונים

כזכור, סטאניס התחיל את הסדרה כאיש נוקשה, אך הגון וישר שמעריך צדק. לכן הוא בחר למנות את אביר הבצל לימינו, כדי שתמיד יגיד לו את האמת ולכן גם הוא תובע את כס הברזל, משום שהוא מגיע לו כחוק אחרי מותו של רוברט ללא ילדים שאינם ממזרים. מנקודת הפתיחה הישרה וההגונה הזו, סטאניס התחיל. אז הוא פגש את מליסנדרה והפך לעובד אלילים. השינוי המנטאלי של סטאניס קיצוני וחשוב לזכור היכן הוא התחיל על מנת להעריך נכון את ההתדרדרות המוסרית הזו. העניין בא לביטוי גם ויזואלית וניתן לראות את השינוי הפיזי בסטאניס שכמו האפיר והזדקן הפרק.

מעניין שדווקא סלייז- המלכה הכי לא מלכותית שתראו בחייכם- היא זו נשברת בעוד שסטאניס, שהיה ההורה הרך יותר מבין השניים, הוא זה שעומד איתן כמו צוק קאסטרלי בזמן שמליסנדרה הופכת את הקשקשת האפורה של שירין לסלמון סקין. אה, והספר ששירין קוראת… טוב, זהו “ריקוד עם דרקונים”. אחרי שפרק שעבר רמזי ציין את שם הספר הרביעי- “משתה לעורבים”, מוזכר שם הספר החמישי בסדרה שיר של אש ושל קרח.

ההלצה שאביר הבצל מפריח לעבר שירין על כך שהוא מקווה שזה ספר טוב, זה הדבר הכי ארס-פואטי שנשמע עד כה בסדרה ובטוח שזו ההלצה האחרונה ששירין תשמע בחייה הקצרים והמאוד לא מצחיקים.

 

רוקדת עם דרקונים

ואם סצנת הזוועה הקודמת היא לא סצינת הסיום, סימן שלפנינו סצנה שסיומה גרנדיוזי עוד יותר.

זה מתחיל בסצנה עם המון קהל. דעו לכם, קהל המוני במשחקי הכס פירושו שמשהו דרמטי עומד לקרות. הרי תפקיד הקהל הוא להעצים את הנראה על המסך וכאן, בסצנת הקרבות במירין, היה הרבה הרבה קהל. סר ז’ורה הגיע להילחם ונראה היה שהוא יהיה מוקד העניין. רק שברגע שז’ורה ניצח הקלפים נטרפו וז’ורה, בחנית שלוחה, הציל את דאני ממתנקש מבני ההרפיה שניסה לרצחה.

יציע הכבוד - דיאנריז והפמליה

יציע הכבוד – דיאנריז והפמליה

המהפכה האלימה והאנרכית שנראתה אחר כך הייתה בפירוש הברקה תסריטאית והיה אפשר לחתוך את המתח בחרב. נראה שבעונה החמישית, נתחבבו על התסריטאים מהפכות של רבים על מעטים, כך הדרורים הובילו מהפכה במעלה מלך, ההלכים הלבנים הרבים מספור תקפו בהמוניהם אנשי פרא ועורבים כאחד וכעת, בני ההפריה קיבצו את כוחם יחדיו, נגד המלכה.

הסצנה הסופית מזכירה מעט את סצנת הסיום של הפרק הקודם, הן מבחינת אורכה והן בעניין מרד הרבים והרעים על הקומץ השולט. כמו כן שתיהן סצנות מאוד פנטסטיות. בשתי הסצנות האימפקט עצום והרושם שהן מותירות עמוק. אמנם היה רמזים מטרימים על מצב הביש אליו דאני תקלע, אבל התזמון וההטעיה שסר ז’ורה  יהיה במרכז הסצנה עשו את שלהם והסצנה חזקה ומפתיעה.

ואז הגיע דרוגו. כל הדרך מואלריה. מלווה במוזיקה הירואית.

כן, זה היה מעט צפוי שהדרקון יגיע להושיע את דאני, כשבני ההרפיה סוגרים עליה ועל מגיניה במעגל. כן, הצילומים של דאני מעופפת על דרוגו לא היו בשיאם וגם התקריב לפניו של דרוגו הותיר את הרושם שיש צורך בטכניקת הדמיה מתקדמת יותר. כך גם דאני הלבושה לבן (עוד מהפרק הקודם היא לא ראתה לנכון להחליף שמלה. נו, לבן מבליט אותה על רקע ההמון) המטפסת על גבו של דרוגו בדומה לאטריו מהסיפור שאינו נגמר, הזכירה קצת את הפנטזיה הלא נכונה.

האתי לעזרת אמא - דרוגו

האתי לעזרת אמא – דרוגו

אבל. צריך להודות, אחרי פרק כזה וסצנה כזו קשה היה לקום מהכסא. ההבעות של טיריון ששאריות הציניות נמחות מפרצופו בעוד הוא נדהם למראה דרוגו היו יקרות מפז וכן גם השוט הסופי של ארבעת מקורביה של דאני (מינוס סלמי ז”ל) פעורי פה היה מוצלח ביותר. לא פחות מכך, מבחינה עלילתית יש כאן תפנית שמרמזת רבות ומקדמת את העלילה, לא רק שאזהדור מת מה משמראה כי דאני לא תזדקק לנישואין שיבססו את כוחה של דאני- כי בפעם הראשונה בסדרה ובחייה הצעירים, אם הדרקונים זוכה לעופף על גב אחד מילדיה הדרקונים.

זהו, רבותי, חומר ממנו עשויה פנטזיה. לא סתם פנטזיה טובה, אלא הפנטזיה הכי טובה שתראו על המסך הקטן שלכם.

פרק 9:

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *