הביקורת של אירית לבנבראון:

אנה היא צעירה בת 18 עם פנים גלויים ועיניים גדולות, שגדלה בבית-יתומים הממוקם בתוך מנזר ועומדת להתחייב לנדריה. רגע לפני-כן – אם המנזר, המודעת לעברה, מציעה לה, בעצם פוקדת עליה – להתראות עם דודתה.

כשהפגישה מתרחשת עם הקרובה השתיינית, שפעם הייתה תובעת מדינה מטעם המפלגה הקומוניסטית וכעת חסרת-כל – היא מספרת לאנה שהיא יהודייה, ששמה האמיתי הוא אידה ושכל משפחתה הושמדה בשואה. השתיים מנהלות מסע למציאת הגופות של האב והאם – חיים לבנשטיין ורוז’ה הרץ, עם גופת בנה הקטן של וונדה, הדודה, שהוצא אף הוא להורג.

הטריילר:

 

במהלך המסע הזה כל אחת מהן עוברת טלטלות ותהפוכות רגשיות. האם תחזור אידה למנזר, לאחר שגילתה את יהדותה או תפתח בחיים חדשים?

מדובר בסרט איטי העשוי כמלאכת-מחשבת, זרוע שתיקות כבדות ומבטים ארוכים.  המבקרים יצאו מגדרם וזיכו אותו בפרסים שונים (פרס “הסרט הטוב” האירופי ופרסים בלונדון, טורונטו וורשה), כמו גם מועמדות ל”אוסקר” האמריקאי, עם סיכויים גבוהים לזכייה.

לעתים הוא מזכיר את הסגנון הכפרי האפל שקיים בחלק מסרטיו של אינגמר ברגמן: משחק מופנם הנשען על הבעות-פנים אטומות ואווירה מסתורית. למשל, סצנת הפתיחה בה מהדהדים פעמוני-כנסיה ונשמעת איושה חרישית של שלג נופל. הכל בשחור-לבן, המעצים את התחושה שמדובר בתיעוד של פולין בשנות ה-60.

הבמאי – פאבל פאבליקובסקי – יצר בעבר את “הפאסיון של ז’אן ד’ארק” , וגם שם עסק בדמות נשית הנתונה בהשפעתה המהפנטת-ממכרת של דת.

לאחר הצפייה בסרטו הנוכחי, היו שטענו כי  הוא חוטא באמנותיות-יתר נרקיסיסטית ומודעת מדי לעצמה ואחרים, לעומתם, התמוגגו מן הסמליות: דמותו של ישו אליה אנה-אידה נושאת את עיניה, פרחי-הנזירות הסועדות בקצב אחיד, הצלב שאידה מסמנת על חזה בבית-העלמין, העצים הקרחים ביער, כפות-ידיהן של הנערה והדודה שמוטות בחוסר-אונים מול שרידי-הקרובים… ועוד. אני נהניתי אם כי מוכרחה לציין שהיה עלי לגייס סבלנות כדי לצפות בשמונים הדקות.

עוד יצירה המציגה את הטרגדיה, הכאוס האנושי והסבל הבלתי ניתן לתיאור –  של מלחמת-העולם השנייה.

 

קטעים מהסרט באדיבות קולנוע לב:


Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *