2001: אודיסאה בחלל“, של סטנלי קובריק, נחשב לסרט פורץ דרך בסוגת המדע הבדיוני בכלל וסרטי מסעות החלל בפרט. אבל הדבר הכי מרשים בו, הוא שהוא יצא בשנת 1968, שנה לפני שניל ארמסטרונג עשה את הצעד הקטן לאדם על הירח. שנה לפני שהמד”ב הפך למציאות. אחרי צפייה בשלוש שעות של “בין כוכבים” של כריסטופר נולאן, אתה לא יכול שלא לתהות, כמה ממה שראית עכשיו הוא מדע, כמה ממנו בדיוני ואיפה עובר הגבול ביניהם. וזה הניצחון הגדול ביותר של נולאן, שנתלה בעצים גבוהים וזה הצליח לו ובגדול.

גראונד קונטרול טו מייג’ור נולאן

העתיד שבו מתרחשת עלילה “בין הכוכבים”, הוא עולם פוסט אפוקליפטי, שמי ששולט בו בכדור הארץ הן סופות חול, שמכסות את הכל באבק תמידי. כדור הארץ גוסס. בזמן שמה שנשאר מהאנושות נלחם על הישרדותה בעזרת חקלאות, קבוצה קטנה מנסה למצוא בחלל אלטרנטיבות לפלנטה הקטנה שלנו. קופר (מתיו מקונוהי), טייס בעבר וחקלאי ואיש משפחה בהווה, מגיע לעמדה בה הוא צריך לבחור בין להישאר ולשמור על משפחתו, לבין להצטרף למסע בחלל ולנסות להציל את האנושות.

מבלי לגלות יותר מדי פרטים על עלילת הסרט,  נוכל רק לספר שההופעה של מקונוהי, בתפקיד טייס החלל/האב המיוסר בסרט הזה מרשימה ביותר. בניגוד לסרטיו הקודמים, מקונוהי לא עבר טרנספורמציה פיזית קיצונית עבור התפקיד, אלא פשוט הסתמך על כישרון המשחק, שנראה שיש לו בשפע. מדהים להיזכר היום, איך עד לא מזמן שחקן מוערך זה, נחשב בעיני רבים לכוכב של קומדיות רומנטיות בינוניות ותו לא. גם שאר הקאסט של הסרט כולל זוכי אוסקר בעבר וההווה (ואולי גם בעתיד?), ביניהם אן התאווי, מייקל קיין ומאט דיימון.

טריילר הסרט:

 

בין מדע למד”ב

מעולם לא הצטערתי יותר על כך שסיימתי תיכון בלי ללמוד אף שיעור של פיזיקה, מאשר בזמן צפייה ב-“בין כוכבים”. כמות המידע התיאורטי, ההסברים המדעיים והנוסחאות שנזרקת על הצופה של הסרט היא מאתגרת ומצפה ממנו להבנה, בסיסית לפחות, של חוקי הקיום והיקום של הכוכב שלנו. מימד הזמן והמקום מעולם לא הרגיש מוחשי יותר. אך הגדולה של יוצרי הסרט, היא שכל המידע הזה שנשפך מהמסך, אשר יכל בקלות להרגיש מטרחן ומתנשא, לא מרגיש כך כלל. בעזרת הסברים והמחשות כאלה ואחרות של התיאוריה, הצופה מצליח לעקוב אחרי העלילה ולא מאבד אותה לאורך שלוש שעות ארוכות.

אבל באופן טבעי מה שמעניין אותנו הצופים (למעט מדעני החלל ופריקים של הנושא אולי), זה פחות התיאוריה ויותר היישום שלה בסרט. במילים אחרות, אנחנו רוצים לראות חלליות ולהגיע לכוכבים חדשים! וכאן מגיע שאפו ענק לאנשי העיצוב והאפקטים הויזואליים של הסרט. לאורך כל המסע, הצופה מרגיש חלק ממנו. המתח, הפראנויה, הבדידות, ההתרגשות ושאר התחושות של חלוצי החלל על המרקע, מועברים באופן עוצר נשימה לצופה באולם, עד שהוא מרגיש כמעט חלק מהאודיסאה בעצמו. חלק גדול מהתחושה הזאת נובע מהשפה הויזואלית של הסרט, שמספקת חוויה ריאליסטית ביותר, עד הפרט האחרון.

כמו בכל מסע חלל עתידני, גם ב-“בין כוכבים” יש את האלמנט הנצחי של יישות בינה מלאכותית, שמתפקדת כחלק חשוב מצוות החללית. הרובוטים בסרט הזה הם גאוניים בפשטותם ושווים התייחסות נפרדת. בניגוד להרבה סרטים אחרים, הם לא מנסים בשום צורה לדמות צורה אנושית, אך עם זאת מתוכנתים להתנהג כמוהם, כולל רמות נשלטות של כנות וחוש הומור. הם בהחלט מהווים חלק משמעותי בסיפור וגם מייצרים את האתנחתות הקומיות הנחוצות לסרט רציני מסוג זה. עוד ניצחון קטן של נולאן.

בשורה התחתונה – האדם שבמכונה ינצח

הסרט יכל להישאר בגדר סרט חובה לחובבי הז’אנר ולדלג על קהל הצופים הרחב, אך תסריטאי ובמאי הסרט הצליחו לשלב בו בצורה חכמה, שאלות מוסריות ודילמות אנושיות , שכל אחד מהצופים יוכל למצוא בעזרתן נקודת חיבור לסיפור. מעבר לסאגת החלל, הסרט מעלה שאלות על האופי האנושי, על ערכים כמו נאמנות והקרבה, על יצר ההישרדות, התקווה והבדידות האין סופית של המין האנושי. כמו כן, הוא משלב גם את המוטיב של יחסי אבות ובנים, שנצחי כמעט כמו החלל עצמו. רק שבמקרה הזה הפער הבין-דורי, הוא גם פער בזמן ובמקום. מעניין שדווקא סרט העוסק ברובו בבמדע וטכנולוגיה, הצליח לייצר את אחד הסיפורים הכי אנושיים שהוצגו לאחרונה בקולנוע.

בשורה התחתונה, נולאן הצליח לייצר את סאגת חלל גדולה ומרשימה ביותר. החיבה שלו ליצירות קולנועיות ארוכות ומוקפדות מצדיקה את עצמה גם הפעם והתוצאה היא סרט מאוד מרשים, הן ויזואלית והן מבחינת העלילה, שיוצר חוויה קולנועית ייחודית ויוצר סטנדרטים חדשים לסרטי מדע בדיוני עתידניים. מומלץ ביותר.

 

סשן שאלות ותשובות של שחקני הסרט:


 

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *