סרטו החדש של אלחנדרו גונזלס אינריטו “בירדמן” או הערך הבלתי נתפס של הבורות הוא קומדיה שחורה בכיכובו של מייקל קיטון. ריגן תומסון (מייקל קיטון), הוא שחקן הוליוודי שהתפרסם בזכות סרטיו כגיבור העל “בירדמן”, שנים אחרי כן הוא עדיין זכור מתפקידו דאז. במאמץ להוכיח את יכולותיו כאמן, מחליט ריגן להעלות מחזה בברודווי על פי ספרו של ריימונד קארבר “על מה אנחנו מדברים כאשר אנו מדברים על אהבה”. הוא כותב את התסריט ומככב במחזה בו השקיע את כל נכסיו, ותולה בו תקוות לקבל הכרה בעולם המשחק.
בערב הפתיחה נפצע שחקן המשנה בזמן החזרות, והוא נאלץ להחליפו בשחקן מייק שיינר (אדוארד נורטון המעולה) שמגיע למחזה בזכות חברתו השחקנית במחזה (נעמי ווטס). למרות שמייק שיינר הוא כוכב תיאטרון שלוח רסן, שגורם לבעיות רבות, מפציר מפיק ההצגה (זק גליפינאקיס) בריגן להשאירו, בזכות יכולתו למכור כרטיסים ולהרוויח ביקורות טובות. כל זאת, במקביל להתמודדותו של ריגן עם משפחתו המפורקת, בתו הנגמלת מסמים (אמה סטון) ואישתו (איימי ראיין) שעזבה אותו. וכן המאהבת שלו אף היא שחקנית משנה בהצגה. במהלך החזרות להצגה מתחיל ריגן לתהות בעצמו האם הוא יכול להיות אהוב שוב על ידי הקהל שנטש אותו.

 

בין שאלות פילוסופיות לגיל העמידה

את הסרט אנחנו מתחילים בסצינה של מדיטציה, בה ריגן מרחף מעל לרצפה ומביט בחלון. הסצינה הזכירה לי מאוד את הסצינות מהסרט “בירדי” עם מתיו מודין, רק עם פחות מלנכוליה. כך במקביל נשמע קולו של האלטר אגו המלווה אותנו כל הסרט – ריגן בדמותו מהסרטים בירדמן. אם הסרט לא היה מצחיק הוא היה טרגדיה שבמרכזה ריגן לועג לעולם הקולנוע מצד אחד ומשווע לחזור להיות חלק ממנו מצד שני, ולהיות רלוונטי.

מייקל קיטון מתוך בירדמן

משווע לאהבה – מייקל קיטון מתוך בירדמן

 

הסרט משדר כמה מסרים וסאבטקסט, כאלו שמתכתבים עם תרבות הריאליטי והאינסטנט. כזו שבה גיבור קולנוע מתהלך בתחתונים במרכז ניו יורק, צובר יותר אהדה ופופולריות ביוטיוב, מאשר שחקן תיאטרון. וכפי שבתו מסבירה לו – כמות הצפיות זה כוח. וכאן נכנס גם מקור ההזדהות שיהיה לגברים במשבר גיל העמידה עם הסרט, הוא לא מבין את תעשיית הקולנוע והעולם בכלל. הוא בז לכוחו של האינטרנט, ומגלה שהוא זקוק לו מצד שני. הסרט כולו גועש ורועש ומתחמם לקראת הסיום הפנטסטי של ההצגה, כאשר בנקודת השיא, הפנטזיה והמציאות מתחברים יחדיו.

קחו את שני המסרים הללו וחברו אותם לכך שהשחקן הראשי מייקל קיטון הוא בירדמן שלנו, שחקן שזכור מתפקיד אחד, ולא ממש מצליח לחזור לתהילת העבר ויש לכם סרט מצויין שמתכתב יפה מאוד עם המציאות. סרטיו של אלחנדרו גונזלס בדרך כלל מציגים את הלא יוצלחים, שנאבקים לנווט בתוך עולם אכזר, אך הסרט הזה לוקח את סיפור הלא יוצלח בשילוב עם המשחק בין מציאות לבין האשליה שבתהילה. מהבחינה הזו הסרט הוא אכן הצלחה, הוא אומנם צוחק על סרטי גיבור העל בתעשייה, אך זהו רק קצהו של המזלג.זה לא פלא שהסרט מועמד ל 9 קטגוריות באוסקר הקרוב, בינהם הסרט השחקן והבמאי הכי טוב, ובנוסף לשחקן ושחקנית משנה. הסרט כולו הוא עבודת משחק מעולה, עם עבודת צילום טובה, יחד עם תסריט בעל רובד שמלווה את כל הסרט על הפער בין תרבות הפופ של היום לסיפורו של קארבר על אהבה של אז.

משחק מצויין - אמה סטון מתוך בירדמן

משחק מצויין – אמה סטון מתוך בירדמן

ריגן במהלך כל הסרט משווע לאהבתו של הקהל ובוחר בהם על פני משפחתו והאנשים החשובים באמת. בזמן שהוא מאבד את אהבת הקהל, הוא עדיין לא רואה את משפחתו, ולא מבין שאיבד את אהבתם. מדובר בתהליך שעובר הגיבור, בו הוא לומד בדרך הקשה איזו אהבה יותר מספקת. ואת ההבנה הזו הוא מגלה ממש לקראת סופו של הסרט, ואז אהבת הקהל כבר באמת לא חשובה לו. אני לא אקלקל לכם את סופו של הסרט, אבל מדובר בהחלט בנקודת שיא והבמאי התסריטאי זוכה בה בכל הנקודות מבחינתי. סרט מומלץ בחום.

 הסרט יעלה לאקרנים ב 29.1.2015

טריילר:

Comments (1)

  1. יונתן נוי

    Reply

    קיימת תחושה לכל אורך הסרט שאנו מתבוננים בתמונה סוריאליסטית. פה ושם ניתן להבין “למה מתכוון הצייר” מסרים ואמירות על אומנות הקולנוע שמתאימה את עצמה ל”אופנה המתחלפת” ומוכרת גימיקים ופחות אמנות. כשמעל כל זה עושה הצייר מאמצים לשחזר את התהילה שאבדה לו באמצעות “ציור חדש”.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *