להתבגר זה לא פיקניק

ואם תוסיפו לזה מעבר למדינה אחרת הרי שמדובר באתגר מורכב לילדה בת 11.

במשפט אחד זה הוא הסיפור שלנו, ריילי בת ה-11 (בת יחידה) שגדלה עם הוריה במיניסוטה (ארה”ב) המושלגת והקרה נאלצת יום אחד לעבור עם משפחתה לסן פרנסיסקו השמשית בעקבות עבודתו של אביה בסטארט-אפ שהקים.

המעבר גורר הרבה שינויים שאינם קלים לריילי, פרידה מחברי הילדות, דירה חדשה ושונה מהבית במיניסוטה, מזג אויר חם יותר, סגנון עירוני השונה מהסגנון הכפרי שאליו היתה רגילה וכן בית ספר חדש שאליו היא צריכה להסתגל.

ואם כל זה לא מספיק, מעבר הדירה לא כל כך עובר חלק וריילי והוריה נאלצים לגור בדירה ללא החפצים האישיים שלהם, שנתקעו אי שם בארה”ב במשאית ההובלה, ואם עדיין לא השתכנעתם אז גם בעבודה של אביה יש משבר לא קטן (משקיעים, גיוס כסף וכד’) שמכניס את אביה ואת כל המשפחה לחדרה קיומית.

אז איך כל זה יכול להשפיע על ילדה קטנה? את זה כבר נשאיר לכם לראות בסרט, שהוא סרט ילדים עם תמהיל מקסים של דרמה, הרפתקה ופנטסיה.

ריילי

ריילי

לקלף את החיצוניות אל הרגשות פנימה

היופי בסרט “הקול בראש” הוא האנלוגיות והמטאפורות, תכל’ס הסיפור בכלל לא מתמקד בריילי בת ה-11 אלא על מה שעובר בתוך ראשה, כן כן בתוך המוח שלה בחדר “השליטה הבקרה” שמנהל אותה.

מה זאת אומרת אתם בטח שואלים? אז כדי להעביר את הסיפור של ריילי ורכבת ההרים של הרגשית שהיא עוברת במהלך הסרט, הגו התסריטאים רעיון מקורי, להיכנס לתוך הראש שלה, ליצור מן חדר שליטה ובקרה ולהאניש את הרגשות המרכיבים את אישיותה של ריילי, בנוסף בנו התסריטאים “אקו סיסטם”, עולם ויזואלי שלם של זכרונות, עוגנים רגשיים (בדמות איים) וכן דמויות נוספות שלהן תפקידים שונים בתחזוקה היומיומית של אישיותה של ריילי המתבגרת.

את חדר השליטה והבקרה (אפשר לכנות זאת החמ”ל) מאיישים 5 רגשות שקיבלו כל אחת ייצוג של דמות תואמת, הראשונה ומנהיגת הקבוצה היא ג’וי המייצגת את רגש השמחה, השנייה בחבורה היא סדנס (עצב), הדמות השלישית היא פיר (פחד), הרביעית היא אנגר (כעס) והדמות האחרונה שבחבורה היא דיסאקסט (גועל).

כן, אלו 5 הרגשות אשר מרכיבות בסרט את אישיותה של ריילי, לכל דמות יש כמובן הרצון להשפיע על ריילי בדרכה שלה והן משפיעות על ריילי באמצעות ממשק משתמש עם כפתורים ופקדים שלא מבייש חללית בסרטי מדע בדיוני.

בין הדמויות קיימת הסכמה שג’וי (שמחה) היא המנהיגה ובהתאם זהו הרגש השולט והדומיננטי אצל ריילי בת ה-11, כל ניסיון של דמות אחרת להשפיע על ריילי כמעט תמיד מנטרל על ידי גו’י או לפחות מצומצם למינימום השפעה.

פחד שמחה וגועל

פחד שמחה וגועל

נו…האם זה סרט טוב, או לא?

בשקיפות נספר לכם שבתחילה לא ידענו איך לסווג את הסרט, טוב? עמוק? שטחי? רדוד?

לסרט שלחנו את אחד מחברי צוות האתר עם בנו בן ה-12, ככה ששניהם שועלי סרטי ילדים וותיקים שראו כבר המון סרטי ילדים.

הילד נהנה מאוד מהסרט וסיפר שזה סרט טוב מאוד ושימליץ לחבריו ללכת לצפות בו, האבא מצד שני לא היה החלטי כמו בנו, כשאלנו מדוע, סיפר האב שבדר”כ בסרטי ילדים יש 2 רבדים שמשדרים במקביל במהלך הסרט, הרובד הפשוט יותר המשדר לילדים והרובד העמוק (והרציני) יותר שמשדר להורים (בגלל זה לעיתים בסרטי ילדים הורים דומעים ואילו הילדים צוחקים), הפעם המשיך האב לא הצלחתי לקלוט רובד עמוק, נראה היה לי שהסרט מאוד מרשים ויזואלית, אבל משדר רק ברובד אחד, רובד פשוט לילדים.

ממש כמה שעות לפני שרצינו לפרסם את חוות הדעת שלנו על הסרט קיבלנו שיחת טלפון בהולה מהאבא שאותו שלחנו לסרט, חכו עם הביקורת הוא הפציר בנו, קמתי בבוקר לאחר לילה שישנתי על זה וקיבלתי תובנות חדשות מהסרט, הוא עמוק עוד יותר מסרטי ילדים אחרים ואני רוצה לספר לכם על כך בהרחבה.

כמובן שעצרנו הכל, ונפגשנו עוד באותו יום עם האב הנסער (טוב, הוא לא היה כזה נסער אבל זה נשמע דרמטי), איך לא ראיתי את זה קודם, אני אפילו קצת מתבייש סיפר האב, המסר של הסרט גם לילדים וגם למבוגרים הוא אחד, חד וברור.

הרגשות שבראש

הרגשות שבראש

אז הכי טוב להיות תמיד שמח?

וכך סיפר לנו האבא: אנו תמיד דוחפים את הילדים שלנו להדחיק את הרגשות השליליים כגון עצב, כעס, פחד וגועל ומנסים ללמד אותם לחשוב חיובי ולהתחבר לרגשות החיוביים שלהם כגון (כמו בסרט) שמחה.

אבל את המיתוס הזה מנסה בדיוק הסרט לשבור, כאשר המסר המרכזי הוא שזה בסדר להיות גם עצוב ודווקא מתוך העצבות או מתוך התהליך שמתחיל אומנם בעצב יכול להגיע גם אושר ושמחה.

ובטח בעולם של היום (אנחנו עדיין מצטטים את האב…)  שמפזר לכל דורש גלולות של אושר, רגיעה וכל מיני, אולי אנחנו (כהורים) צריכים לחשוב רגע ולא להיבהל אם הילד שלנו עובר תקופה מדוכדכת ועצובה ופשוט להיות שם לצידו ולא לדחוף אותו מהר מידי לחזור ולהיות שמח באופן מלאכותי.

כעס

כעס

אז כן, זה סרט טוב, עמוק, מרחיב ומחמם את הלב

כן, זה סרט שמרגש מצחיק ומאפשר גם לנו (המבוגרים) לחזור קצת לזכרונות הילדות שלנו , לחברים הדמיוניים שהיו לנו, לזכרונות הכי ראשונים שלנו שהיינו ממש, אבל ממש קטנים. בסרט הדברים לא מסתדרים כמו שצריך ונוצר משבר ענקי, כאשר שתיים מן הדמויות (ג’וי ונסאדנס) נפלטות בטעות מחדר השליטה והבקרה אל מחוזות רחוקים בזכרון של ריילי ולאורך הסרט מנסות לחזור אל חדר הבקרה (משימה שאף אחד אחר מעולם לא הצליח בה) ורק תחשבו מי נשאר בחדר הבקרה שמשפיע על אישיותה של ריילי פיר (פחד), אנגר (כעס) ודיסאקסט (גועל) בקיצור כל מה שקורה בתוכה של ריילי וגם מסביבה בעולם החיצוני (האמיתי) בהחלט רווי באירועים מאתגרים ולעיתים אף מסוכנים.

ריילי וההורים

ריילי וההורים

ומילה אחרונה לסיום…צוות מנצח לא מחליפים

עזבו מה אנחנו מספרים על הסרט, ועזבו שהוא קיבל ציון 9.1 באתר IMDB, כאשר היוצרים של הסרט הם שני תותחים בתעשייה ברור שזה הולך להיות בלוקבסטר. את הסרט הפיקו וביימו שתי דמויות מפתח בתעשיית סרטי הילדים בהוליווד/ פיט דוקטר (Pete Docter), שמגיע עם ניסיון עשיר ביותר שכולל הפקה, תסריטאות ובימוי בסרטים כגון מפלצות בע”מ 1+2, צעצוע של סיפור 1+2, למעלה ועוד סרטים משובחים. דוני דל קרמן (Ronnie del Carmen) שגם הוא מציג פורטפוליו עשיר בכל מה שקשור לעיצוב ותסריטאות בסרטים כגון: מחפשים את נמו, נסיך מצרים, Wall-E, רטטוי והסרט למעלה.

ולהורים שבינינו נזכיר אולי את הסדרה בראש של הרמן (Herman’s Head), קומדיית מצבים ששודרה בארה”ב בתחילת שנות ה-90 במשך שלוש עונות, הקונספט של הסרט “הקול בראש” מאוד מאוד מזכיר את הסדרה.

ודבר אחרון, בסיום הסרט, כדאי שתמשיכו לשבת וזאת מכיוון שבכתוביות הסיום משולבים סרטונים עם המון בדיחות מצחיקות, מבט אל תוך הראש של דמויות שבסרט, אל תפספסו.

הטריילר:

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *