הביקורת של אירית לבנבראון:

מלחמת העולם השנייה, סוגת סרטי-מלחמה ובראד פיט. שלוש סיבות לכך שמלכתחילה נגשתי ל”זעם” (fury) – סרטו החדש של הכוכב כחול-העיניים (אשר גם הפיק אותו) ממקום סקרני ואוהד.

העלילה עוסקת בצוות טנק העושה את דרכו בקווי-האויב הגרמני-נאצי, כאשר הכוחות האמריקניים לוקים בנחיתות מספרית-התקפית מולו – בדיוק מצבי ה”מעטים מול רבים”, מהם צומחת גבורה יוצאת-דופן.

מלחמת העולם השנייה, כמו וייטנאם, עדיין מפעפעת בזיכרון העולמי-קולקטיבי, מניבה יצירות מכל תחום ואינה חדלה לסקרן. הנושא הנדון כאן הוא: יחסי-אנוש הנרקמים בין לוחמים, בעת מצוקה. הסרט מספק כמה רגעים של התבוננות מפוכחת בסוגיה זו ונטייה לעומק ומורכבות, לעומת סיום קלישאתי-מתקתק שכמו נכפה עליהם בחטף.

המסר העולה אכן צפוי  – “טוב למות בעד ארצנו” ויותר מכך – “כמה צודק להיות אמריקאי מוסרי ונועז”, או במילים אחרות: כוחות האור מנצחים את החושך. שחוק ומוכר? אכן! אבל העובדה הזו לא מנעה מהיוצרים לגרוף עשרים וחמישה מיליון דולר כבר בשבוע הראשון להפצתו של הסרט ולהגדירו כשובר הקופות התורן.

אנחנו אוהבים את עצמנו גיבורים ויפים והבמאי-התסריטאי, דיוויד אייר (“סוף המשמרת”, “אסירים” ואחרים) משכיל לנצל זאת. על הדרך מתואר גם סיפור-החניכה של נורמן (המגולם בהצלחה על-ידי לוגן לרמן) עלם בעל פני-תינוק, המתמחה בתקתוק ששים מילים בדקה ואינו מבין על-מה ולמה השליכו אותו לחזית. במהלך העלילה הוא יעבור מהפך וילמד שלהרוג גרמנים זה דווקא כיף, כעדות המשפט: ” the best job I’ve ever had”.

שבלונית כמו האמירה המובעת ברצינות תהומית מפיו של מפקד הטנק, סמל דון קולייר המכונה “וור-דדי”: “אידיאלים הם פסטורליים אך ההיסטוריה עקובת-דם (תרגום חופשי)” או לא, היצירה מצטיינת בצילומי-נוף מרהיבים, קצב מערבוני של “מסע”  ופירוטכניקה מרהיבה של פצצות-תבערה וחילופי-אש.

אז אמירה מקורית אין אבל בימוי יפהפה והופעה משובחת של קאסט-שחקנים מעולה – יש ויש! התווים המושלמים של בראד יקירנו אינם מצליחים לחבל במראה המצולק, שבע-הקרבות שמעניק לו האיפור המיומן ומה עוד צריך כדי שהקהל ינהר לאולמות, יביס את “הנעלמת” ממקומה הבלעדי בצמרת ויצביע לטובת המיזם המושקע-המונומנטלי הזה (שבעים מיליון דולר, טבין ותקילין) – ברגליו.

 

טריילר:

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *