יום צהריים בפרנקפורט שנת 1958, שמש זורחת בחוץ ועובר אורח אוחז בכלי ציור חוצה את הרחוב. הוא נעצר ליד בית ספר יסודי, מוציא סיגריה מכיסו ומחפש בייאוש אחר הגפרורים בשני כיסיו. מורה בית ספר ממושקף המנהל שיחת חולין בחצר בית הספר, קולט את מצוקתו וממהר אליו כדי להדליק לו את הסיגריה מעבר לגדר בית הספר. עובר האורח מודה לו, ובבואו להדליק את הסיגריה הוא מביט בידו של המורה ונתקף פאניקה. כלי הציור שלו מתרסקים על הרצפה, כאשר הוא מזהה את האיש כמי שהיה פני המוות עצמו, או הסלקטור במחנה אושוויץ.

זו אחת מהסצינות הראשונות של הסרט “מבוך השקרים” והיא מתארת בצורה הטובה ביותר את מצבה של גרמניה באותה תקופה. מדינה המלקקת את פצעיה ומנסה להשתקם ולמרות שרצו להאמין בכך, פושעי המלחמה לא נעלמו ב 1945 אלא חיו בינהם. גרמניה בשנות ה-50 הכלכלה משתקמת, חיי החברה מתפתחים, ואיש לא שואל שאלות על שהתרחש בזמן המלחמה, או בגלל שאין לו מושג, או שהם פשוט מבקשים לשכוח מהכל. בתוך כל זאת יוהן ראדמן (אלכסנדר פהלינג) הוא תובע כללי צעיר, שמתחיל לעבוד בחברת עורכי דין בפרנקפורט. מתוך סקרנות ורדיפת צדק תמימה, הוא יוצר קשר עם עיתונאי המבקש צדק עבור ניצולי המחנה אושוויץ. יחד הם מצליחים לגבש חקירה משפטית, כדי לבסס תיק תביעה מלא נגד 8000 מעובדי אושוויץ בזמן המלחמה. במהלך החקירה, מתחיל יוהאן לשאול שאלות בנוגע לאשמים, וכלפי מי להפנות אצבע מאשימה, והדרך הופכת למבוך פתלתל של שקרים, להלן השם.

יוהן ראדמן מתוך מבוך השקרים

יוהן ראדמן מתוך מבוך השקרים

הבנאליות של הרוע

הסרט הזה הוא חשוב, חשוב עד מאוד עבור כל מי שנולד וגדל על מורשת שואה ותקומה בארץ ובכלל. בתקופה שבה משפטי נירנברג עודם נערכים, ומשפט אייכמן לא רחוק בשנת 1961 בירושלים, דווקא המשפט הפומבי הזה עבור עובדי המחנה אושוויץ פחות מוכר בתודעה הציבורית. מילותיה של חנה ארדנט על הבנאליות של הרוע מהדהדות בסרט זה ביתר שאת. כאשר התובע הראשי המנחה את יוהן דורש ממנו להתרכז בעובדים הפחות בולטים באושוויץ, בשומרים, בחיילים הרגילים, הוא מסביר שחשוב שגרמניה תדע על הפשעים שנעשו על ידי אנשים רגילים.

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה

יוהן ראדמן הצעיר, הוא הגיבור הטרגי בסרט הזה, המייצג את הדור שהיה ילד בתקופת המלחמה. הוא יוצא למסע כדי לגלות את האמת, ומגלה הרבה מאוד שקרים וטיוחים שנעשו בשביל לשקם את גרמניה ולהסתיר את כל הפשעים הבלתי מתוארים שנעשו. יוהן נאלץ להביט לאמת לפנים, ורק לאחר מכן הוא יכול להפנות את המראה לאומה הגרמנית כולה, על ידי החקירות והמשפטים הציבוריים נגד עובדי אושוויץ. ההתנגדות של הסביבה הקרובה והרחוקה יותר, כמו גם של רשויות החוק והמשפט הופכות את המשימה שלו לקשה מאוד. אז כך לדוגמה כדי למצוא את שמות העובדים במחנה, הוא לא מקבל תשובות מהרשות ולכן עובר על כל ספרי הטלפונים של גרמניה בחיפוש אחר כתובותיהם והביאם לדין.

אחת מהתחנות שעובר יוהן בדרכו, היא בארכיון צבא ארה”ב שם הוא מבקש לדעת מה היה עברו של אותו מורה בבית הספר שהחל את החקירה. השיחה עם הפקיד האמריקאי מעמתת את יוהן, עם מה שאנו כצופים חושבים – כמה מגוחך המצב הזה, אין יותר מדי מה לחקור, כולכם כגרמנים נושאים אות קלון של נאצים על מצחכם. אותה מודעות שלומד יוהן, באה לידי ביטוי בעימות זועם של אחד מהמנהלים בחברת עורכי הדין בה הוא עובד, המטיח ביוהן את השאלה: האם ברצונך שכל גרמני ישאל את עצמו האם אביו הוא רוצח?

חיי חברה סוערים, מתוך מבוך השקרים

חיי חברה סוערים, מתוך מבוך השקרים

גלולה המתעכלת היטב

מתוך 8000 הנאשמים (עובדי אושוויץ) שהועמדו לדין במהלך המשפטים הציבוריים הללו, נמצאו 22 אשמים, טיפה בים אמנם, אך בעלת משמעות גדולה כל כך לעם הגרמני, הכרה והבנת הנעשה בזמן המלחמה. אם היום מחנה ההשמדה אושוויץ הוא בעל הכרה בינלאומית כמחנה השייך לתקופת הנאצים, זה מדהים לגלות ש15 שנים אחרי ששוחרר המחנה, אנשים משכילים בחברה הגרמנית לא ידעו דבר וחצי דבר על מה שהתרחש שם, על אירועי ההיסטוריה הכל כך משמעותית עבור האומה הגרמנית והעולם המערבי בכלל. את הפער הגדול כל כך ניתן לראות כאשר יוהן חוקר את אחד הניצולים ושואל כמה קורבנות היו במחנה, ואין שום חלק במוח רודף הצדק שלו, הכל כך מסור למערכת המשפט וחוקיה שיכול להתמודד עם התשובה – אלפי קורבנות. האמת שמגלה יוהן, מכה בו ולאט לאט חייו האישיים מתחילים להתערער, בהכרתו את כל מה שהתרחש, השאלות המוסריות המורכבות כל כך.

למרות התמה הכבדה כל כך של הסרט, הגלולה מתעכלת ביתר קלות, כאשר במקביל לחקירותיו, מבלה יוהן את חיי החברה הבורגנית המחתרתית של הצעירים בפרנקפורט של אחרי המלחמה, מלאי הומור, מסיבות ונשים. את הרעיון הקשה והמורכב של הסרט, מצפים לנו בשכבת סוכר המאפשרת לנו להבין את המסר ומטשטשת במידה כזו או אחרת את המסר התודעתי שהוא מייצר.

בשורה התחתונה

מדובר בסרט חשוב מאוד, שנעשה בתקופה המתאימה לנתח את ההיסטוריה ברטרוספקטיבה. מעטים הסרטים הגרמנים שהופצו ברחבי העולם על אותה תקופה, וזה מעניין לראות סרט שמתאר את התקופה הכי כואבת בהיסטוריה של העם הזה. אני ממליצה מאוד על הסרט הזה, לדעתי מדובר בסרט שככל שיותר אנשים יראו אותו כן ייטב. בנוסף לכך שהוא עשוי היטב, מספר את הסיפור על כל הדרכים הסתומות שמגיע אליהם הגיבור בדרכו במבוך השקרים. מומלץ.

 

טריילר:

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *