סרטו של נעם קפלן מנפאואר מספר את סיפורם של ארבעה גיבורים. האחד שוטר מצטיין (יוסי מרשק) שעובד קשה, אך לא מצליח לפרנס את משפחתו. היחידה המשטרתית שלו מקבלת משימה לפנות את העובדים הזרים בתל אביב במסגרת מבצע “עזיבה מרצון”. הגיבור השני (פמפס שמעון אודי) הוא מהגר עבודה אפריקאי שעובד בניקיון, ומנהיג את קהילתו, הוא ומשפחתו חיים בצל החשש מפני גירוש. הגיבור השלישי (סאן אינטוסאפ) הוא נער ישראלי ממוצא פיליפיני, שנאבק על הזכות להתגייס לצבא ולהתקבל כחלק מהחברה הישראלית. הגיבור הרביעי (שמוליק קלדרון) הוא נהג מונית שנאלץ להיפרד מבנו הנשוי למהגרת עבודה, ומחליט לעזוב את הארץ.

פמפס שמעון אודי בסרט "מנפאואר"

פמפס שמעון אודי בסרט “מנפאואר”

 

על הסרט הזה הספקתי לשמוע רק טובות, הכנתי את עצמי לסרט מהסוג שמצלק אותך, משאיר אותך עם חומר למחשבה כזה שאתה תוהה על קנקנו ונזכר בו גם שבועות אם לא חודשים אחרי. בדיוק הסוג שאני כל כך אוהבת, ויש לא מעט סרטים ישראלים (חלקם יצאו השנה) שהצליחו בקלות להותיר את חותמם. במאי הסרט נעם קפלן, תיבלן את הסרט מכל טוב, לקח מכל הבא ליד, עובדים זרים, קושי כלכלי, הגירה מהארץ, בעיית שורשים, והם כולם בעיות וקשיים על סדר היום החברתי ישראלי, אבל התוצאה הסופית לטעמי לוקה בחסר.

בסופו יצאתי מהסרט כועסת. הסיפורים היו בנויים מצויין, התחברתי לגיבורים וכל אחד מהם הצליח לרגש, אבל פה זה נגמר. הסרט כולו נע מסיפור לסיפור בלי חיבור ברור מלבד העיסוק בבעיית העובדים הזרים, הרגיש שהתפרס על יותר מדיי ובכך איבד את הקוהרנטיות. כצופה נעתי בין הסיפורים, ללא מצפן וללא הבנה לאן זה מוביל. הגיבור הראשי שמהווה גם את סיפור המסגרת, השוטר (יוסי מרשק) לא עובר שום תהליך, מצבו נותר כשהיה, הצימצום העוני והקושי נותרו כשהיו ושום כלום לא השתנה בו. נותרה התובנה שאכן הסרט מתאר ריאליזם בועט, וקשה. אין סוף אמריקאי, וקפלן מותיר אותנו בסוף הסרט ותאבתנו בידינו. יש בכך אומץ, אבל גם הביא אותי לכעוס, התעצבנתי נורא שהסרט מציג לי את המציאות כפי שהיא, מראה לבעיות החברתיות הישראליות, ובצורה הרדודה ביותר, כך מגרד את פני השטח. כי כמה עמוק אפשר להגיע בשעה וחצי עם ארבעה סיפורים שונים, שגם לא מתחברים בסופם.

שורה תחתונה 

הסרט מנפאואר מציג ריאליזם קשה, של מציאות יומיומית, הוא לוקח את הדמויות הזרות האלו שהפכו להיות הבסיס של שוק העבודה שלנו, ושם אותם מול הפנים שלנו. קשה לראות את מנפאואר ולא לגחך על ההומור הציני בסרט, כאשר השוטרת במבטא הרוסי מעירה למהגר שזו מדינת היהודים, או כאשר מפקד המשטרה מנסה להעביר מוטיבציה לשוטרים שלו על ציונות, כאשר הם אינם מצליחים לסיים את החודש. אבל הוא מסתיים עם כל כך הרבה סימני שאלה, יש שזו בדיוק היתה הכוונה, להציג את השאלות הקשות, לומר לנו אין לי באמת תשובות, ועכשיו תורכם. למרות שהותיר אותי כועסת (ואולי בגלל) אני כן חושבת שזהו סרט חשוב, אבל הפיספוס הגדול בעיניי הוא בדיוק המגוון שהוא מציג, ללא יכולת להתרכז בסיפור שניים שאיתם כצופה מתחיל ונגמר הסרט. הגיבוב הזה הוא כנראה חלק מהמסר, זה לא סיפור של אחד אלא של רבים וטובים. מומלץ באופן חלקי, כפי שניתן להבין דעתי על הסרט חלוקה בין סרט חשוב  בקשת הסרטים הישראלית, לבין לא עשוי טוב מספיק. אני בעיקר התעצבנתי לשיקולכם.

 

טריילר: 

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *