נעלמת” סרט המותחן האפלולי החדש מבית דיוויד פינצ’ר (מועדון קרב, שבעה חטאים, הרשת החברתית ועוד) מבוסס על ספרה רב המכר של ג’יליאן פלינס שגם כתבה את התסריט לסרט. בסרט מככבים בן אפלק ורוזמנד פייק.

בחזקת נעלמת

הסרט מגולל את סיפורם של ניק (בן אפלק) ואיימי (רוזמנד פייק), זוג נשוי שבבוקר יום נישואיהם החמישי איימי לפתע נעלמת. המשטרה התקשורת והתושבים כולם מתגייסים ומנסים לפענח את המקרה, וככל שעובר הזמן עולות חשדות בדבר חפותו של ניק. התנהגותו המוזרה וחוסר יכולתו לשלוט בחיוך שלו, רק מחזקות את התהיות בדבר היותו סוציופת שרצח את אישתו.

במידה רבה הסרט הינו אלגוריה לזוגיות וחיי נישואין. שני בני הזוג הינם סופרים שכותבים למחייתם, שניהם פוטרו מעבודתם, ונראה שחיי הנישואין עייפו אותם במידה רבה עד כי הם התרחקו האחד מהשנייה. הסרט מציג לנו כיצד נפגשו לפני חמש שנים, וכמה רומנטיים ויפים הם היו יחד, כמעין קן וברבי אנושיים. השלמות הזו נסדקת במהלך הזמן, והציפיות שלהם אחד מהשנייה כבני זוג מתערערות, תחילתו של קשר והמשכו הם שני דברים שונים, ונראה שניק העייף מבלה יותר זמן בבר אותו הוא מנהל עם אחותו, מאשר בתחזוק הקשר עם אישתו המוצלחת.

רוזמנד פייק מתוך נעלמת

רוזמנד פייק מתוך נעלמת

מלחמת המינים של פינצ’ר

כאשר בפתיחתו של הסרט אנו רואים את ראשה הבלונדיני של רוזמונד פייק, וקולו של אפלק מבקש לפתוח את גולגולתה ולחשוף חלק חלק ממוחה כדי לדעת מה מתחולל בתוכו, נראה כי כבר אז נחרץ גורלו. האם מבקש ניק לדעת מה מתחולל במוחם של נשים בכלל או של איימי בפרט? במהלך כל הסרט נראה כי המסע המטריד שאנו חווים כצופים מתאר את מלחמת המינים כמותחן מרתק ומטלטל.

השוט שצויין לעיל, הינו אחד מיני רבים, בהם פינצ’ר מענג אותנו בסצינות מורכבות שנעות כרבדים בין מציאות לדמיון. הסיפורים משתלבים יחדיו ונותנים לנו רקע למה שמתרחש אך למען האמת רק מזינים את חוסר האוריינטציה שלנו כצופים. המוזיקה בסרט מהווה שחקן נוסף לדרמה, כאשר לעיתים פניתי אל הסאונד כדי להבין כיצד עליי לחוש באותה סצינה, עד כדי כך מותיר אותנו פינצ’ר חסרי יכולת להעריך לאן הסרט מתקדם.

טלנובלה מותחת כמסטיק

נעלמת” הוא סרט שלא נותן תשובות פשוטות לתעלומות, הוא גם סרט שלא מתעסק בדמויות עצמן, אלא משאיר את רוב המקום (וזמן המסך) לסיפורים שמסופרים על ידי הדמויות. כצופה הוא מוליך אותנו בדרך הבטוחה ואז מגלה לנו שהיא לא מה שחשבנו. מדובר במותחן, אותו פינצ’ר יודע לעשות היטב, כזה שנע בין מציאות לדמיון באופן תמידי, ומקשה עלינו מאוד שלא לחשוד בכל פרט ופרט. הרבדים של הסרט עובדים מצויין האחד עם השני, אך לעניות דעתי הסרט היה ארוך מדיי והיה מקום לקצר אותו, אם אתם מעריצים מושבעים של פינצ’ר ואהבתם את סרטיו הקודמים, יתכן שתתאכזבו במידה מסוימת. הסרט אמנם מלא בסגנון של פינצ’ר, אך נותן תחושה של טלנובלה פתלתלה המוצגת כמותחן הנמתח כמסטיק (מכאן האורך) שלא לצורך.  למרות אורכו פינצ’ר משאיר את צופיו עירניים ומופתעים ואני בהחלט נהניתי מרכבת ההרים של פינצ’ר, אך הקצב של הסרט בהחלט אינו מתאים לכל אחד.

 

טריילר 

 

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *