סרטו החדש של דנזל וושינגטון “נקודת שוויון”, מספר את סיפורו של מאק’קול אדם שבוחר להשאיר את עברו מאחור ומביים את מותו שלו, בכדי לזכות בחיים שקטים. מפגש עם בחורה צעירה בשם טרי (קלואי גרייס מורץ), העוסקת בזנות ונמצאת תחת שליטתה של המאפיה הרוסית גורם לו להחליט לעזור לה. כך הוא מוצא את עצמו פנים מול פנים מול הארגון הרוסי האלים שרודף אותו. מאק’קול מגלה בתוכו את הרצון לצדק מתעורר, והוא עוזר ונלחם עבור כל מי שזקוק לעזרה ונקרה בדרכו, וכך זונח את חייו השקטים לטובת ייעודו בחיים. הסרט יצא לאקרנים מחר ה 25/09.

עד כאן התקציר, ועכשיו ברצינות. אני חובבת סרטי אקשן, הם יכולים להיות בידור לא רע, אבל מהסרט הזה לא נהניתי בגלל הרבה סיבות. גיבור הסרט, מאק’קול הוא לוחם עשוי ללא חת, הוא מדוייק בלחימתו ובחשיבתו, ואולי מדוייק מדי. הוא הורג אנשים על ימין ועל שמאל מבלי להניד עפעף, וכך כאשר בסצינת הקרב הראשונה הוא מנסה לשחד את ראש המאפייה להיענות לבקשתו ולשחרר את הבחורה, הוא נענה לשלילה ולכן בוחר בדרך האלימה. כאשר הוא נותר עומד לבדו בחדר, הוא מתיישב ליד ראש המאפייה ומבקש סליחה… וזה כמעט מעלה גיחוך, כי באמת שקשה להאמין להבעת החרטה שלו. מאק’קול לא באמת מרגיש משהו, הוא לא מראה חולשה בשום מקום בסרט, הוא סוג של רובוט מתוכנת היטב, שיודע את העבודה ומחליט מי ימות ומי יחיה.

גיבור בלי נשמה - דנזל וושינגטון

גיבור בלי נשמה – דנזל וושינגטון

רובוט פולני גרסת דנזל וושינגטון

מאק’קול אינו יותר מאשר איש הפח בגרסת הקומנדו. כך כאשר בסצינות הלחימה עיניו סורקות את השטח ומחשבות את כמות הזמן שידרש לגבור על האוייב, לי היה בינתיים דה ז’ה וו לשוורצנגר בשליחות קטלנית (ואפילו הוא הצליח לרגש יותר – ILL BE BACK). למאק’קול גם אין שום תחביב מלבד קריאת ספרים בדיינר מבלי לאכול (גם את התה הוא מביא מהבית, ממש רובוט פולני) הספרים שהוא קורא הם מתוך רשימת הספרים שיצרה אישתו, וזו הדרך היחידה שלו להתקרב אליה, כדי שכשיפגשו יהיה להם על מה לדבר..רובוט או לא רובוט?

הקלוזאפים על עיניו הם אולי המקום היחידי שהבמאי נותן לנו כצופים להתקרב אל הגיבור. אבל קלוזאפים לעיניים אדון אנטוני פוקואה, זה לא ממש מספיק, כצופים אין לנו מבט ברור לנשמתו של מאק’קול (אם יש לו אחת). ולכן לא ממש ניתנת לנו האפשרות להתחבר אליו, לא רק בגלל שאינו מגלה רגש, פשוט כי גם כשהוא עושה הצגה הוא כל כך טוב בזה, שכצופה אתה לא מאמין למילה שלו. ונשאלת השאלה האם הוא לוחם למען אנשים כי אכפת לו מהם? או שהוא לוחם כי תאוות הלחימה והדם עודה חיה בדמו..? וזה לכשעצמו אולי תובנה שמרחיקה את הצופה מהגיבור עוד יותר. כאשר מפקד הארגון שרודף אחריו מבקש לדעת מהלך כל הסרט מיהו מאק’קול, כצופה אתה מצטרף לשאלה, מי הוא? למה הוא עושה את מה שהוא עושה? התשובות שמספק הבמאי לא אמינות ודי רדודות בלשון המעטה.

הבמאי בוחר במודע להוביל את הגיבור ברצף אירועים שיחזיר אותו לתוך העולם האלים שבו הוא חי. לא יתכן שאדם עם יכולות כמו של וושינגטון ימשיך לחיות את חייו בסניף ציוד וכלי בית. עד כה הכל טוב ויפה, ובמידה והחזרה אל עולם האלימות, היתה עולה לגיבור שלנו באיזשהו מחיר נפשי כלשהו, אבל זה כנראה לא המקום שבו הושקעה מחשבה, לעומת זאת, איזה פיצוצים מגניבים אפשר לעשות, כדי לאפשר לוושינגטון לצעוד מתוכן (בסלואו מושן) בהליכתו המגניבה, שם כן הושקעה הרבה מחשבה. גם ככה החבר’ה שהוא יהרוג זו למטרה טובה ונעלה, אז אל לו (ולנו) להרגיש רע.  מה שהופך את הסרט הזה לצפוי בינוני וארוך מדי.

לסיכום

מדובר בסרט אקשן וזה כל מה שיש בו – אקשן. עלילת הסרט לוקה בחסר, דמות הגיבור (מלבד הליכתו המאוד מגניבה!) לא בנויה כראוי, וושינגטון הוא שחקן מוצלח מאוד ובמידה והוא משחק בתסריט הנכון. ללא ספק מדובר בסרט שישכח מהר מאוד בתהום הנשייה של רשימת הסרטים שלו, ותאמת שחבל.

לצפייה בטריילר:

Comments (1)

  1. יגאל

    Reply

    ביקורת עלובה…סרט אקשן מעולה, הדמויות מרשימות ואין כאן פעלולים ממוחשבים אלא סצינות ריאליסטיות-חובה לראות!

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *