סרטו של ערן ריקליס “ערבים רוקדים”, נקרא כך על שם הספר של סייד קשוע. הסרט מספר את סיפורו של איאד (תאופיק ברהום), ילד ערבי פלסטינאי החי עם משפחתו בטירה, על רקע מלחמת לבנון של שנות ה80. עם התבגרותו מתקבל איאד לפנימייה ירושלמית נחשבת מאוד. בפנימייה הוא מוצא את עצמו שורד, ומחפש את דרכו בתוך החברה והאוכלוסיה היהודית והערבית. הוא גם מתחבר עם ילד בגילו החולה במחלת ניוון שרירים (מיכאל מושונוב), והשניים הופכים להיות חברי נפש. וגם מתאהב בנערה יהודייה (דניאל קיצס), ומערכת היחסים שלהם הופכת מורכבת מאוד ככל שהזמן עובר. לאור האופן שבו נתפסים ערבים באוכלוסיה הישראלית, מגיע איאד לכדי החלטה שתשנה לחלוטין את חייו. על רקע הסיפור האישי אירועים רבים, כמו פיגועים, ומלחמת המפרץ.

הסרט הוא סיפור התבגרות, לא רחוק מכאלו שראינו כבר פעמים רבות, גם בגירסה ישראלית. הוא מלא הומור, וקריצות משעשעות שהופכות את הסרט למעניין, מלא בהומור שחור וגם באמת, המון אמת. אולי זו הסיבה שאת הסרט הזה בחר ריקליס לגנוז מספר פעמים. הסרט היה מתוכנן להופיע בפסטיבל הסרטים בירושלים, אך ההקרנה שלו בוטלה. יציאתו היתה מתוכננת להיות במהלך “צוק איתן” אך מועד יציאתו לאקרנים נדחה שוב ושוב. לאחר שראיתי את הסרט, הסיבה היתה ברורה, מדובר בסרט אמיץ, חזק ואמיתי. אני חושבת שזהו הסרט הראשון שראיתי בתקופה האחרונה, שעוסק בנושא כל כך רגיש, ומצליח לתאר אותו בצורה כל כך יפה. קשה מאוד לראות את הסרט הזה ולא לרדת לסוף דעתו של התסריטאי, כאשר משווה מושונוב את היותו של איאד ערבי למחלת ניוון השרירים שלו. החריג השונה והיוצא דופן בכל אשר ילך.

ריקליס לא מפחד לתבל את הסרט בכמות סיטואציות שגורמות לך לנוע בחוסר נוחות בכיסא. ומזכיר לך בכל רגע נתון, שגיבור הסרט, אומנם חכם, יפה ואמיץ ככל שיהיה הוא לנצח יהיה אאטוסיידר, ואין להימלט מגורלו כערבי. אך הוא גם לא ממצה חלק גדול מהסיטואציות בסרט, ההתמקדות בגיבור היא טובה ונכונה, ותאופיק אכן מספק את הסחורה, אבל במידה רבה כל הדמויות סביבו נותרות שטוחות ולא מקבלות נפח, מלבד אביו של איאד, שנראה בעיקר בתחילת הסרט. יתכן שמדובר במעשה מכוון של ריקליס, במטרה להציג את החלל בו חי איאד, כאזור מלחמה ומתח תמידי, בו הדמויות יכולות להתחלף, אך הקונפליקט עודו קיים.

הסרט מבוסס על חוויותיו האישיות של קשוע, שהתבגר כערבי בישראל. והוא דואג לכתוב לאיאד את אחד המונולוגים החזקים שראיתי בקולנוע הישראלי. כאשר איאד מתבקש לתת ביקורת על ספרו של עמוס עוז “מיכאל שלי”. הוא פוצח בנאום על תיאור הערבי הפראי, והמלוכלך, זה שמכתים יהודיות בספרים של עוז וא.ב יהושוע, והן מתביישות כי הגרוע ביותר שהן יכולות לעשות זה להיות עם ערבי. על רקע כל הכאב שלו, וחוסר השיוויון שהוא חווה, הוא מתאר כיצד הערבי הוא אותו אחד בכל הספרים. וברגע אחד קשה שלא לשמוע את מילותיו של הסוחר מוונציה מהדהדות בצליל צורם.

הסרט יוצא לאקרנים ב 27/11

טריילר:

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *