סיפור טוב, מסגור טוב

לפעמים סיפור טוב צריך קצת עזרה מהצד. הסיפור של פול פוטס הוא סיפור כזה. ספק אם מישהו היה יושב לראות סרט של 90 דקות על בחור פשוט מוויילס, שחלם לשיר אופרה ולא ויתר עד שזכה להצלחה כנגד כל הסיכויים, אם הוא לא היה נבחר ונבנה כדוגמה לסיפור סינדרלה מודרני בגרסת הפריים-טיים.

אני מדבר, כמובן, על סיפורו של פוטס האמיתי, שזכה לתהילה בשנת 2007 בתור מתמודד בתוכנית הריאליטי “לבריטניה יש כישרון” והפך ללהיט ויראלי ברשת. מי ששכח או הצליח לפספס את הרגע ההוא, מוזמן לרענן את הזיכרון:

לפני שהייתה סוזאן בויל, היה פול פוטס. בחור פשוט, ביישן, חסר כל סטאר קוולטי, שעלה על הבמה וכבש את הקהל עם קול אופרה מרשים, שבקע מגופו המגושם. הפקת התוכנית עמלה קשה כדי להגיש לצופה את הסיפור שלו כמו שצריך. קלואוזאפים על השיניים העקומות של פול, על הצחקוקים בקהל, על מבטי הסלידה מהשופטים המסויגים, בראשות סיימון קאוול האיום, שרק רצו לסיים את האודישן הזה ולהמשיך הלאה. ואז פתאום קרה הבלתי יאומן – הברווזון המכוער הפך לברבור וכבש את הקהל בין רגע. סיפור אנדרדוג/סינדרלה קלאסי עם הפי אנדינג. ומי לא אוהב סיפור אנדרדוג טוב עם “סוף טוב הכול טוב” בהוליווד? הרעיון עלה, סיימון קאוול עצמו נרתם להפקה והסרט קרם עור וגידים תוך מספר שנים.

סרט “בריטי”

הבמאי האמריקאי דייויד פרנקל (“השטן לובשת פראדה”, “אני ומארלי”) ניסה כמה שיכל לשמר את האופי הבריטי של הסיפור. ראשית, כל השחקנים שלוהקו לגלם את הדמויות בסרט, הם שחקנים בריטים. שנית, נעשה ניסיון להקנות לו אווירה בריטית, אולי אפילו אווירה של סרט BBC, במיוחד ברמת הדיאלוג בין הדמויות. ואכן, ההומור הבריטי בסרט עובר בצורה כמעט אותנטית למקור.

ONE CHANCE

הליהוקים בסרט הם מוצלחים למדי. אי אפשר שלא להיות בעד ג’יימס קורדן (שנראה דומה בצורה מפחידה כמו הגרסה הרזה יותר של אנדי ריכטר, הסיידקיק של קונאן אובריין),  בתור פול פוטס. האיש ניחן בקסם אישי ובכישרון קומי אמיתי שקשה להישאר אדיש אליו. למעשה, כל השחקנים בתפקידי המשנה עשו עבודה נהדרת בסרט. בפרט, שווה לציין את מקנזי קרוק, שנתן הופעה מצחיקה במיוחד בתור הבוס של פול, בחנות מכשירי הסלולאר שבה עבד.

הבעיה העיקרית בסרט, היא שהניסיון של הבמאי לספר את סיפורו של הגיבור חובב האופרה בסרט לכל המשפחה, יצר דרמה קומית מעט דביקה וקיטשית. יש הרגשה “פלסטית” לכל הסיפור, שרחוקה שנות אור מסיפור אותנטי של אדם אמיתי. קצת כמו תוכנית הכשרונות של סיימון קאוול, שבה הוא התפרסם.

טוב, באנו לראות סרט או להתפלסף?

אפשר להסתכל על הסרט הזה דרך עיניים ציניות ולראות בו את כל הפגמים, שאכן קיימים בו, או פשוט לבוא נטול ביקורת וציפיות (בינינו, אף אחד לא מצפה למאסטרפיס כשהוא קונה כרטיס לסרט על זוכה ריאליטי) וליהנות מקומדיה חביבה למדי. הסרט הזה, בדיוק כמו תחרות כישרונות טלוויזיונית, נועד לבידור נטו. הוא לא בא להטיף לצופה או ללמד אותו מוסר השכל. הוא בא להצחיק אותו, לרגש אותו, לעזור לו לנתק את המוח ולבלות 90 דקות של אסקפיזם מצרות היומיום. הוא בהחלט עומד במשימה הזאת, ואת קולות הצחוק שהיו באולם אי אפשר לזייף. כנראה שזה לא סרט שייזכר לדורות או יזכה לשבחים רבים ממבקרי קולנוע, אבל הוא יגרום לכם לצאת ממנו עם חיוך. וזה בכלל לא מעט.

 

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *