נתחיל מהסוף: “קצה המחר” הוא סרט אקשן מבדר, כיפי ובהחלט שווה את מחיר הכרטיס שלו. זהו אחד מסרטי החייזרים הטובים יותר (לדעתנו לפחות) שנעשו בהוליווד בשנים האחרונות, גם אם חלקו הנכבד הוא אוסף קלישאות של סרטי מד”ב. אבל בואו נדבר על הכול במסודר:

חייזרים בכל מיני צבעים, ירדו אלי ביום אביב נעים

מצחיק להיווכח עד כמה הדמיון האנושי שלנו מוגבל, כאשר אנחנו מנסים לתאר לעצמנו צורות חיים אלטרנטיביות מכוכבים רחוקים. ההשראה לכל חייזר הוליוודי באשר הוא נבעה תמיד מאחד מהשניים: או שהוא דמוי אדם (אי.טי, אווטאר, מפלישה ממאדים, הטורף), או שהוא דמוי חיה כלשהי, לרוב ממשפחת החרקים (הנוסע השמיני, גברים בשחור, גברים בחלל). יוצא דופן בעניין הזה הוא צ’ובקה ממלחמת הכוכבים, שכנראה קיבל את ההשראה מסוג של שנאוצר.

החייזרים ב”קצה המחר”, כמו כל גזע חייזרים שמכבד את עצמו, הגיעו לכדור הארץ כדי לכבוש אותו. הם הרבה יותר מפותחים מאתנו, הרבה יותר מאורגנים מאתנו והרבה יותר קטלניים. אך כמובן, לא בלי נקודות חולשה שנוכל לנצל כדי לגבור עליהם! אנו מניחים שזה לא היה ספויילר גדול מדי, כן? לא נגזים אם נאמר כי אנשי העיצוב הגרפי והאפקטים המיוחדים של הסרט, עשו עבודה לא פחות ממצוינת. בפרט, ניכר כי הושקעה מחשבה ועבודה רבה בעיצוב החייזרים. גזע “החקיינים”, כפי שהם נקראים בפי אנשי הצבא בסרט, נראה שונה למדיי מכל מה שראינו בז’אנר עד היום. הם נראים אחרת, זזים בצורה ייחודית ויש כמה סוגים מהם, שכל אחד עוצב בצורה שונה. עם זאת, קשה שלא לשים לב שלמרות כל העבודה הקשה, בסופו של דבר נוצרו יצורים שדי מזכירים עכבישים ענקיים. חייזרים דמויי חרקים כבר אמרנו?

אגב, העבודה הטובה על השפה הוויזואלית על הסרט לא באה לידי ביטוי רק בעיצוב החייזרים. העומק, הגיוון וההשקעה בעיצוב צבא האנושות העתידנית שווה התייחסות נפרדת: כלי נשק, כלי טייס, בסיסים של חיל האוויר וחיל הרגליים – הכול נראה מתוכנן בקפידה ומעוצב בצורה ראליסטית למדיי. שילוב של מתקנים צבאיים מתקדמים עם אנשי צבא שלא ישתנו כנראה לעולם, יוצר כמה מהסיטואציות הקומיות היותר משעשעות בסרט, שמוסיפות לו ממד כל כך נחוץ של קלילות בעלילה. כי אין יותר מגוחך מסרט מד”ב, שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.

טום קרוז וחייזרים, שילוב בעייתי…

מי ששכח או הדחיק, טום קרוז כבר נלחם בעבר בגזע חייזרי עוין בסרט “מלחמת העולמות“, של סטיבן שפילברג – סרט שאפילו חובבי מדע בדיוני מושבעים מתנערים ממנו. הסרט ההוא היה כל כך גרוע, שרבים ודאי העדיפו לא לראות יותר לעולם סרטי חייזרים. או סרטים עם טום קרוז. בטח שלא שילוב של השניים. לאנשים האלה אנחנו אומרים, תנו לו צ’אנס נוסף!

הסרט הזה במידה רבה מתקן כמה מהטעויות שנעשו בסרט ההוא. ראשית, הגיבור הוא לא אב מיוסר, שחייב להציל את המשפחה שלו כנגד כל הסיכויים. די, כאלה כבר ראינו מספיק. הדמות של קרוז, היא דמות של אופורטוניסט צבאי מלוקק, חסר עמוד שדרה שחזק בעיקר בדיבורים מול המצלמה, מתוקף תפקידו כדובר צבאי – מעין דובר צה”ל שכזה. רק לאחר סירובו להשתתף בפעולה צבאית ממשית, לצורכי תעמולה, הוא נעצר כעריק ונשלח לקרב. השינוי שעוברת דמותו של קרוז בשעתיים וקצת של הסרט, הוא אחד הדברים הכי מרשימים שנראו מקרוז בשנים האחרונות. אנו עדים לתהליך הדרגתי על המסך, של הפיכת פחדן לגיבור. ורק על זה כבר מגיע לאיש סיכוי נוסף מכם במלחמה על שלום הפלנטה שלנו.

התיקון השני הוא בגזע החייזרי שבו נלחמים הגיבורים. בלי להרוס למי שלא ראה, החייזרים ב”מלחמת העולמות” בסוף פשוט חוטפים שפעת ומתים. ב-1898, כשהסיפור המקורי פורסם, זה כנראה היה מקורי ומתקבל על הדעת. היום קצת פחות, ואכן בסרט הזה, נדרש קצת יותר תחכום מהגיבורים מאשר להתעטש. מה גם שעקב תאונה מוזרה במהלך הקרב, הגיבור של קרוז מקבל מהחייזרים את היכולת לחיות את אותו היום שבו נהרג פעם אחר פעם, מה שמקנה לו יתרון יחסי על האויב והזדמנות לתקן בכל פעם את טעויות היום שעבר. וכן, הוא מת הרבה בסרט הזה.

לא ראינו כזה כבר?

במהלך הצפייה בסרט יהיו לכם הרבה קטעים של “היי זה כמו בסרט X!”. אכן, הסרט חוטא במספר לא מובטל של קלישאות מסרטי חייזרים מוכרים, כמו: נקודת תורפה טיפשית שמשתקת את כל מערך האויב, הנטייה שלא מוסברת של חייזרים לתקוף קודם כל פסלים ומבני ארכיטקטורה מפורסים בבירות העולם, משפטי גבורה קיטשיים בסגנון “תמשיכו בלעדיי, אני אעכב אותם כמה שאוכל” ועוד. תניחו לזה בצד. זה לא חדש שלהוליווד קשה לחדש, אבל לפחות כאן יש ניסיון.

לנו זה הזכיר בצורה אירונית דווקא סרט מז’אנר אחר לגמרי, “לקום אתמול בבוקר” עם ביל מוריי. כמו בסרט הקומדיה החביב ההוא משנות ה-90, גם כאן הגיבור מתעורר כל פעם לאותו יום ולומד לחיות אותו טוב יותר בכל פעם. בשני הסרטים, הגיבור השלילי נעשה אדם טוב יותר בכל ניסיון, רק שב”קצה המחר” הוא גם מלטש את אומנות המלחמה שלו בחייזרים. שזאת מיומנות מאוד חיונית אם אתה מתכוון להציל את האנושות. בסרט ההוא, מוריי הופך לאדם טוב יותר בעקבות החוויה  וזוכה בליבה של אנדי מקדאוול. בסרט הזה העזר כנגדו של קרוז, היא אמילי בלאנט הבריטית. או יותר נכון לומר, הוא העזר כנגדה, כי היא הבד-אס האמיתית מבין שניהם. על הקשר המיוחד ביניהם תצטרכו ללמוד בעצמכם מהסרט.

 

בשורה התחתונה: נחזור על עצמנו,  סרט אקשן מבדר, כיפי ובהחלט שווה את מחיר הכרטיס שלו. אחת ההפתעות היותר נעימות בשורת סרטי האקשן של תחילת הקיץ הזה.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *