ההשוואה בין הסרט “שף” לסרט “לאכול, להתפלל, לאהוב” נראית כמעט בלתי נמנעת. שני הסרטים הינם סרטי מסע של הגיבורים אל תוך העולם ולתוך עצמם. שני הסרטים חולקים מוטיבים של משבר, שינוי, אוכל, אהבה וגילוי מחדש של הדברים החשובים באמת בחיים. עם זאת, “שף” מביא משהו חדש ועדכני הרבה יותר לשולחן (סליחה על משחק המילים). אחד הגיבורים הראשיים בסרט, היא רשת האינטרנט. אז איך נראה מסע גילוי עצמי בעידן הכפר הגלובלאלי? בואו נדבר על זה.

Eat, Love, Tweet

הסיפור מתחיל כאשר השף המהולל קארל קספר (ג’ון פאברו) עוזב את עבודתו במסעדה יוקרתית בלוס אנג׳לס, אחרי ביקורת חריפה שהוא מקבל אצל בלוגר מסעדות נחשב (אוליבר פלאט), שכינה את האוכל שלו חסר יצירתיות ומעוף. קספר, שנאלץ להגיש לו את התפריט הקבוע במסעדה, רק בגלל שהבעלים של המסעדה (דסטין הופמן) קיצץ לו את הכנפיים בכל הנוגע להפגנת יצירתיות במטבח, מאבד את זה מול  מבקרי המסעדה ומטיח בפניו את כל מה שהוא חושב עליו. המקרה מתועד בטלפונים הניידים של הסועדים ומגיע במהרה לאינטרנט. קספר הופך בעל כורחו לגיבור רשת. העניינים רק הולכים ומסתבכים כאשר הוא נכנס לקרב העלבות עם המבקר בטוויטר, בלי להכיר כל כך את חוקי המשחק ברשתות החברתיות.

המקרה אמנם מאלץ את קספר להתפטר מהמסעדה, אך מוציא אותו למסע בעקבות התשוקה הגדולה שלו בחיים – הבישול.  על הדרך, הוא מחדש את הקשר שלו עם עם בנו (אמג׳יי אנטוני) וגרושתו (סופיה ורגארה). יחד עם בנו וחברו הטוב מהמסעדה מרטין (ג׳ון לגוויזמו) הוא פותח מסעדה על גלגלים ויוצא למסע קולינרי ברחבי ארה”ב. בעזרת בנו, המתקדם טכנולוגית הרבה יותר ממנו, הוא לומד איך אותו האינטרנט שהרס אותו, יכול להיות המנוף שלו להצלחה המחודשת שלו, כאשר כל המסע מתועד ומשותף לאלפי עוקבים ברשת הטוויטר. כך, באופן אירוני, המסע של קספר אל עמקי נשמתו הופך במקביל גם למסע החוצה, בו החוויות, הטרגדיות וההצלחות שלו הופכות לנחלת הכלל ברשת החברתית הפופולרית. אם לחזור שוב להשוואה ל-“להתפלל, לאכול, לאהוב”, את החלק של התפילה במסע שלו מחליפה הטכנולוגיה, מה שכנראה נכון לחברה שאנו חיים בה היום, בה הפייסבוק ודומיו הפכו כבר לסוג של דת בפני עצמה.

חברים לארוחה

האווירה הכללית של הסרט היא מאוד חיובית. אין בסיפור באמת דמויות שליליות. דמותו של קספר מקבלת תמיכה מעל ומעבר למה שאדם במשבר יכול לקוות לה. חבריו למסעדה תומכים בו, גרושתו תומכת בו ואפילו אנשים זרים משום מה נורא בעדו.  אפשר לנחש שאווירה זו הושפעה במידת מה גם מהפקת הסרט. כמו שקספר הולך עם האמת האומנותית שלו בתור שף וכל חבריו מתייצבים לימינו, כך גם חבריו של במאי, תסריטאי וכוכב הסרט, ג’ון פארבו. פארבו נודע בשנים האחרונות בעיקר בתור הבמאי של סרטי איירון מן המצליחים ודווקא כאן הוא חוזר לסוג הקולנוע בו ערך את טבילת האש שלו בתור במאי ותסריטאי, סרט קומדיה על/עם חברים (ע”ע MADE עם ווינס ווהן). הסרט הזה הוא ללא ספק הבייבי שלו וכנראה גם מייצג את התשוקה הגדולה שלו לעשיית סרטים. מצעד הכוכבים שהתייצבו לצידו לתפקידים קטנים בסרט, מרשים לא פחות מהתייצבותם של חבריו של קספר. אפילו איירון מן בכבודו ובעצמו, רוברט דאוני ג’וניור, מגיח בסרט לתפקיד קטן.

בשורה התחתונה

סרט משפחתי וכייפי, מאוד קליל ואופטימי. סרט Fell good הוליוודי, מהסוג הטוב, שלא נגרר עמוק מדי לאזורים הקיטשיים. אולי לא עומד בשורה אחת עם כל הבלוקבאסטרים הגדולים של הקיץ, אך בהחלט מהווה אלטרנטיבה משפחתית חביבה מולם. מומלץ לאוהבי סרטים עם הפי אנד.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *