היינו בהקרנת הבכורה של שלוש סצנות מהסרט “ספיידרמן המופלא 2” וחזרנו כדי לספר לכם על זה:

הוזמנו אתמול לצפות בהקרנה מיוחדת של שלוש סצנות באורך כולל של חצי שעה מ”ספיידרמן המופלא 2″ – אחד מן הסרטים המתוכננים להוביל את שוברי הקופות של הקיץ. בהקדמה המצולמת, הבמאי מארק ווב הסביר אילו סצנות אנחנו הולכים לראות:

  1. סצנת הפתיחה של הסרט בה, במהלך מרדף שגרתי אחרי פושעים ברחובות העיר, נתקל ספיידרמן (אנדרו גרפילד) לראשונה במקס (ג’ימי פוקס), מי שעתיד להפוך ליריבו המושבע, אלקטרו.
  2. סצנת המפגש בין פיטר פרקר/ספיידרמן וגוון סטייסי (אמה סטון), אחרי שלא התראו שנה – מפגש במהלכו מורגש הקורבן המלווה עם תפקידו של פיטר כגיבור-על. מסתבר שלהיות ספיידרמן זה לא רק להתנודד מבניין לבניין בתלת-ממד מטורף.
  3. סצנת איחוד הכוחות בין אלקטרו המיוסר והארי אסבורן (דיין דיהאן), שחוברים יחד כדי להיפטר מספיידרמן.

אז מה למדנו?

כמובן שקשה לגבש דעה על סרט שלם על פי כמה סצנות, ובכל זאת, יש מספר נקודות טובות ופחות טובות שראינו לנכון לציין. ראשית, חייבים לציין לחיוב את צוות השחקנים של הסרט, שעושים את עבודתם בצורה נהדרת. בפרט, שווה לציין את פול ג’יאמטי, שבתפקיד זניח יחסית, מצליח לגנוב את ההצגה לשאר הנבלים בסרט (לדעתנו לפחות). כמו כן, מבחינה ויזואלית, הסרט נראה פשוט מצוין. כל מעוף של ספיידרמן מעל שמי העיר בתלת ממד נראה עוצר נשימה. בסך הכול מדובר בבלוקבאסטר קיץ גדול, שהילדים בינינו ייהנו ממנו כנראה במיוחד.

אך אם מסתכלים על “ספיידרמן המופלא” דרך עיניים ביקורתיות יותר, קשה להתעלם מכמה ליקויים. ראשית, העלילה והדמויות בסרט פשטניות עד כדי ילדותיות. הטון העלילתי מזכיר במידה רבה את סרטי הקומיקס של פעם, עם נבלים גרוטסקיים, בעלי מניעים לא משכנעים ועלילה מעורפלת. כמו סרטי באטמן הראשונים, שמשימתם העיקרית הייתה להעביר כמה שיותר את תחושת הקומיקס בסרט קולנוע, כך גם כאן ננטשת הריאליסטיות לטובת טון מוקצן מאוד.  למרות הריבוט המוצלח שעבר אותו הבאטמן בסרטי “האביר האפל”, אשר הפכו אותו לחוויה קולנועית מרתקת ודי שינו את האופן בו מסתכלים על סרטי גיבורי-על כיום, סרטי “ספיידרמן המופלא” מתעקשים להישאר באותו המקום בדיוק בו הייתה הטרילוגיה הקודמת על איש העכביש, בכיכובו של טובי מקגוויר. זהו אותו מקום של סרט קיץ, המיועד בעיקר לילדים ונשען על האפקטים הוויזואליים שלו הרבה יותר מאשר על העלילה. למרות הקאסט המרשים שלו, הדמויות נדחקות לשוליים לעומת האפקטים המיוחדים והתלת-ממד המרשים, וזה לדעתנו הפסד גדול עבור הצופים וייתכן שגם פספוס גדול מצד הבמאי. למרות שיש לסרט את כל הנתונים להפוך ללהיט, התחושה היא שמשהו בו לא מתחבר כמו שצריך ושמאכילים אותנו עוד מאותו הדבר מבלי לחדש או להפתיע באמת. אז נכון שעדיף ספיידרמן ישן וטוב על פני ספיידרמן חדש ורע, ובכל זאת…

אבל אם לחזור לנקודת המוצא, קשה לגבש דעה על סרט שלם על פי שלוש סצנות נפרדות. בכל מקרה, אנחנו מחכים לסרט ונקווה שספיידי יצליח להתנער מן הקורים ויצליח להניף את עצמו לגבהים חדשים.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *