כסרט דרמה שלא מתיימר להיכנס לז’אנר המותחנים הפסיכולוגים, ספוטלייט לא סובל מרגע של שעמום. הסיפור הקשה והמחריד, מוצג לנו מנקודת מבט מאוד יבשה – אין חקירות, אין יריות וגם לא מרדפים אבל תקבלו בתמורה דרמה איכותית שמציגה בצורה מאוד פרטנית את השתלשלות האירועים.

השנה האחרונה בהוליווד נחשבת לדיי מוזרה, תעשיית הקולנוע סובלת ממחסור בתסריטים מקוריים, כמעט כל סרט שמועמד השנה לאוסקר וגם רבים מאלו שלא, מבוססים על סיפור אמתי, וגם “ספוטלייט” נמצא בקטגוריה הזו.  אנחנו מתארים לעצמנו שאם לא היה מדובר בסיפור אמתי מארק רופאלו היה מרביץ עוד סרט קומיקס כענק הירוק.

מדובר בסרט אוסקר קלאסי, שעל הנייר יש לו הרבה מה להציע, קאסט רציני של כוכבים, פרשייה מזעזעת שכוללת בתוכה את הכנסייה הקתולית ואף את הוותיקן ורשימה קטנה ואיכותית של זוכי אוסקר שלוקחים חלק בהפקה.

ספוטלייט

הסרט מספר את סיפורם האמתי של צוות עיתונאים חוקרים, זוכי פרס הפוליצר של הבוסטון גלוב, שנכנסו למערבולת שלמה של רצף מקרים מלאים בהתעללות,  ולא בחלו באמצעים על מנת לגלות את האמת. הסרט נע ברובו בין הדיאלוגים של העיתונאים ועורכי הדין בהתעסקות לא קטנה בבירוקרטיה שמחלישה את הצד הטוב בסיפור.

לאורך רוב העלילה אנחנו נמצאים במין משחק פינג פונג בין אלו שקשורים בפרשיה. הסרט מתחיל ממש טוב, לפחות עד האמצע אבל לא מצליח לעלות 2-3 רמות ברמת הסיפור והמתח, האירועים חוזרים על עצמם ואין באמת נקודת תפנית חדשה שמצליחה להוציא אותנו מחוץ לכותלי בית המשפט.

לשמחתנו, את תשומת הלב הצליח לקבל הענק הירוק – מארק רופאלו שכאן הוא קצת פחות ירוק אבל מצליח להישאר ענק, במיוחד לאור העובדה שכל הקאסט הרחב והמרשים די נעלם על הסט. רוב הדמויות לא מקבלות מספיק במה, ונראה שכמו האוסקר של ג’וני דפ גם הם נשכחו מאחור.

בשורה התחתונה:

הסרט אולי לא יזכה באוסקר אבל יש כאן הפקה מאוד איכותית, משחק טוב, פס קול מותח והכי חשוב סיפור שמצליח לרתק למסך.  הוא בהחלט אחד הטובים של השנה ולא כדאי לפספס.

 

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *