קומדיה אלוהית: לאלוהים אין אלוהים וזה מצחיק

 30.12.15  |  שרי כרמל

לפני הכל, אם שקלתם לצפות בסרטו החדש של הבמאי הבלגי ז’אקו ואן דורמל, והמחשבה על תיאורו של אלוהים כגבר סאדיסט, איש משפחה גרוע ובעל חיבה יתרה לאלכוהול, מעוררת בכם זעם ותחושת חילול השם, לא בטוח שהסרט הזה בשבילכם. מאידך, אם אתם אתאיסטים או לוקחים את סיפורי התנ”ך בקלילות לא מחייבת, כנראה שתשתעשעו מהסרט הזה מאד.

גירסתו הסאטירית לסיפור הבריאה של ואן דורמל, קצת שונה ממה שלמדנו בביה”ס הממלכתי: בראשית ברא אלוהים (בנואה פואלוורד) את בריסל, בה הוא גם מתגורר בדירה צפופה ומיושנת עם אישתו עקרת הבית וביתו המרדנית. ואז הוא ברא גם את בני האדם, אחרי שהבין שמעז, או יותר נכון, מג’ירפות – לא ייצא מתוק. פשוט הרבה יותר כיף להתעלל בהם עם סט חוקים מעצבנים, אותם הוא מתקתק במחשב ישן שנעול בחדר בביתו. בין החוקים שכנראה זכיתם להכיר מקרוב: “חוק מס’ 2128: התור האחר בסופר תמיד יתקדם מהר יותר”.

קומדיה אלוהית

את הבן שלו אולי אתם מכירים, ההוא הצלוב, המתכנה בסרט ג’יי.סי (ג’יזס קרייסט), שכמרד באביו הנרגן והאלים, ברח מהבית והקים דת חדשה. אבל על ביתו בת ה-10, איאה, שמגלמת בצורה נפלאה השחקנית הצעירה פילי גרוין, כנראה לא שמעתם.

אותה איאה, אחרי מפגש כואב עם חגורתו של אלוהים, מחליטה לעשות סוף לרודנותו באנושות. היא פורצת למחשב של אביה ושולחת בסמסים לכל תושבי כדור הארץ את מועד פטירתם. בכך היא משחררת אותם מכבלי האמונה באלוהיהם הנכלולי, וגם מתניעה שרשרת אירועים משעשעת שגורמת למשל לבחור צעיר עם מועד פטירה רחוק, לתעד בוידיאו תרגילי התאבדות מטופשים, מהם הוא תמיד ניצל בדרך מטופשת עוד יותר; ולמישהו אחר לצאת מהעיר למרחבי הטבע, בעקבות ציפור איתה הוא משוחח.

בעצת אחיה הסטלן, ג’יי.סי, מחליטה איאה להקים דת חדשה שתרומם ותשמח את האנושות, ולכתוב את “הברית החדשה דנדשה”. לצורך כך היא בורחת מהבית דרך מכונת הכביסה ומגייסת הומלס שתקן ככותב הבשורה. ביחד הם מחפשים ברחבי בריסל עוד 5 שליחים, שבעזרתם תופץ הדת החדשה.

קומדיה אלוהית

בין השליחים צעירה יפיפה ומתבודדת שאת הזרוע שאיבדה כילדה מחליפה זרוע פרוסתטית מפלסטיק; גבר מתוסכל מינית שמבלה את ימיו בחדרי הצצה על רקדניות ארוטיות; ילד חולה סופני בסרטן שחולם להיות ילדה; רוצח שמתכנן לירות בעוברי אורח באקראיות; ואישה מטופחת בגיל העמידה שמתאהבת בגורילה. סיפוריהם נשזרים במסעה של איאה, וגם אלה באלה באופן קומי-רומנטי אפלולי. כל זה, בזמן שאלוהים דולק בעקבות ביתו הסוררת ברחובות בריסל, נטול נימוסים וכישורים חברתיים, וצובר לו עדת שונאים.

מהסיכום הקצר כנראה הבנתם שמדובר ביצירה סוריאליסטית עם הרבה הומור שחור וביקורת על דת. את החופש היצירתי של הנרטיב הפנטסטי מתחזקים הרבה אפקטים, שפחות מאפיינים את הקולנוע האירופאי, ורגעים פיוטיים, שדוקא כן.

במהלך הצפייה לא יכולתי שלא למצוא דמיון מסויים בין הסרט הזה לבין “אמלי”, ולאו דוקא בגלל ששניהם דוברי צרפתית. מה גם שהאחד צרפתי והשני בלגי.

החוט המקשר נעוץ בכישרון לאפיין בני אדם ואת ההוויה האנושית בכלל, דרך הניואנסים הקטנים והמדויקים של התנהגויות, תגובות ושיגעונות קטנים. כל אלה, תחת זכוכית המגדלת של הבמאי, הופכות ממוכרות לקומיות, פיוטיות – ושיסלחו לי הציניקנים – קסומות. רק שבניגוד ל”אמלי”, “קומדיה אלוהית” מציגה את זה כשהיא מרשה לעצמה ללכלך יותר את הידיים ברפש האנושי, ופחות להתעכב על סכריניות יתרה.

קומדיה אלוהית
עוד מאפיין של קולנוע שלא הופק בהוליווד המצועצעת, שמתגלם בסרט ותורם בעיני לא מעט להנאה ממנו, הוא ליהוק של שחקנים מצויינים בעלי חזות “אמיתית”, לעיתים אפילו “רגילים” וקצת כעורים. מרענן לראות על המסך בחורה שקמטוטי השלושים פלוס והנמשים חשופים בכל קלווז-אפ וגם איתם היא עדיין יפיפייה כובשת ומדהימה (לורה ורלינדאן).

בשורה התחתונה

לא במקרה גרף הסרט זכיות ומועמדויות רבות בפסטיבלים בעולם, וגם מייצג את בלגיה בטקס פרסי האוסקר כאחד מהפיינליסטים לקטגוריית “הסרט הזר”. לא בטוח שהוא יהפוך לסנסציה שוברת קופות, אך למרות הסוריאליזם והרעיונות הנרטיביים המופרכים, מדובר בחוויית צפייה לא רק מבדרת ומגרת עיניים, אלא גם מגרת מחשבה וביקורתיות. כזו שגם הציניקנים וגם הרומנטיקנים יכולים ליהנות ממנה.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *