אוקיי, נגיד את זה מראש: “קפטן אמריקה: חייל החורף”, הוא לא בדיוק פסגת הקוהרנטיות והעלילה האיכותית. מצד שני, זה אחלה, אחלה סרט אקשן, שעושה את העבודה ועולה בהרבה על קודמו.

“חייל החורף” מפגיש את הקפטן שוב עם ארגון הצללים “הידרה”. מסתבר שלמרות תבוסתו בסרט הראשון, ארגון הצללים לא מת. אך בניגוד לקפטן אמריקה, “הידרה” לא נכנס להקפאה, אלא רק נכנס למחתרת. כלומר, עוד יותר למחתרת. כל זה לא בלתי צפוי. כמיטב המסורת של קומיקס גיבורי-העל, גיבורים ונבלים מרכזיים לא באמת מתים. לעולם. זאת קונבנציה שדי השמידה את ההנאה מחוברות הקומיקס עבורי, מאז “מותו וחייו של סופרמן”. זהו גם אחד מן הדברים שמטרידים בסרט הזה. יחסית לסרט בו כמות ההרס והנזק היא בקנה מידה שניתן היה לצפות שיגרום להכרזה על מצב חירום ועל יום אבל לאומי, ניתן היה לצפות שלאירועים בו יהיו קצת יותר השלכות.

עוד דבר לו ניתן היה לצפות, ולו כדי להצדיק פיגוע המוני בקנה מידה שכזה בלב ארה”ב, הוא מניע נורמלי. אין כזה. הדבר היחיד שמגמד את ההרס שנוצר, הוא הטבח אותו נדרש סטיב רוג’רס, הלוא הוא הקפטן, למנוע – וגם בו אין שום היגיון. ולסיכום ה-rant הנוכחי על חוסר ההיגיון בסרט, עוד משהו שלא מסתדר בסיפור הזה, הוא שלמעט נטשה רומנוף (האלמנה השחורה), אף אחד מחבריו של רוג’רס מן “הנוקמים” לא מתערב או מגיע לעזרה. מובן שסרטי אקשן, באופן כללי, וסרטי קומיקס, בפרט, לא נדרשים לעמוד במבחן המציאות. אבל העובדה שלמרות כל הרפרנסים לגיבורים האחרים, אף אחד מהם לא מציץ לבדוק מה העניינים, מופרכת לחלוטין. גם אם זה היה הגיוני, בערך, כשכל הסרטים הנפרדים עדיין הובילו לקראת השיא של “הנוקמים”, לאחר שהסרט ההוא איגד את כולם ביחד, החזרה הזאת לאחור לא עומדת אפילו במבחן ההיגיון הפנימי של סיפור הקומיקס.

אף על פי כן, בסופו של דבר, “קפטן אמריקה: חייל החורף” מומלץ בחום לאוהבי הז’אנר. למה? אחד מן הדברים שמצאו חן בעיניי בסרט, הוא רפרנס פוליטי עדכני למדיניות הביון והחיסולים של ממשל אובמה.  קפטן אמריקה של 2014, אחרי עלייתן של תנועות ה-Occupy השונות והשערוריות השונות של ארגוני הביון, לא נראה כל כך מרוצה מן המדיניות של הנשיא הנוכחי. החלק הזה הופך אפילו את הקפטן – אחד מגיבורי העל הכי מגויסים (תרתי משמע) ולא מעניינים שנוצרו אי פעם – למעניין ורלוונטי יותר מסופרמן, למשל, כיוון שהוא מסוגל לחשוב, לפקפק בעצמו, במניעיו ובצדקת דרכו. הוא מסוגל לפעול בהתאם למה שהוא תופס בתור “הרוח האמריקאית”, גם כאשר אמריקה עצמה איבדה את הדרך.

כמו כן, יש להודות גם, שכשנוטשים את החיפוש אחר ההיגיון ונותנים לאקשן לדבר,  הצוות שמאחורי “חייל החורף” כן הצליח ליצור שובר-קופות מהנה שעושה כבוד למיזם ועומד יפה בזכות עצמו. הסרט נראה טוב, מושקע ומוקפד. האקשן והאפקטים, גם אם אינם הגיוניים בעליל, נראים מצוין ומספקים להפליא, וכך גם הכוריאוגרפיה של הקרבות. יריבו של הקפטן, חייל החורף (למרות שבהתחשב בכך שהסרט נקרא על שמו, אינו לוקח בו תפקיד מרכזי מספיק), הוא אחלה דמות. כמו כן, בניגוד לסרטי המשך רבים, שנראים תלושים ומאולתרים, הסרט השני של קפטן אמריקה נראה כחלק מרשת עלילתית גדולה וסבוכה, אך גם מתוכננת היטב. קצותיה של הרשת הזו נשלחים לא רק לסדרות הסרטים השונות – תור, איירונמן והענק הירוק – אלא גם לסדרת הטלוויזיה “Agents of S.H.I.E.L.D”, ואין אפס – כל העסק פשוט עובד.

תם ולא נשלם

במה שהפך כבר למסורת בסרטי מארוול, לאחר סיום הסרט יש שני “קטעי בונוס”. הראשון בהם מניח את התשתית ורומז על הסרטים הבאים, ולכן מומלץ לראות גם אותו. השני, שמגיע לאחר כל הכתוביות, לא ממש תורם משהו ואפילו לא משעשע כמו סצנת השווארמה המפורסמת של “הנוקמים”. אפשר לוותר עליו ומקסימום לראות אותו מתישהו ביוטיוב.

בשורה התחתונה:

האם לראות? אם אתם אוהבים סרטים כאלה, בהחלט!

האם לראות בקולנוע? אם אתם אוהבים סרטים כאלה, מומלץ בחום.

IMAX? כדאי.

3D? רק למי שאוהב

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *