שומרי הגלקסיה - סרטי קומיקס - איזה סרט

מעוצב להפליא, מלא אקשן והומור עצמי – אם אתם חובבי מארוול וקומיקס, “שומרי הגלקסיה” הוא סרט הקיץ לו חיכיתם!

“שומרי הגלקסיה” הוא עוף קצת מוזר בעולם הקומיקס של מארוול. ראשית, הסיפור בו כלל לא מתרחש על פני כדור הארץ. שנית, גיבוריו אינם באמת גיבורי-על ואינם מוכרים במיוחד לקהל הרחב ושלישית, הוא לא לוקח את עצמו נורא ברצינות. אפשר היה לראות את זה כבר בטריילרים, מה שעורר ברבים חשש שהבימאי, ג’יימס גאן, הולך לפספס בענק. הוא לא!

“שומרי הגלקסיה” הוא סרט עתיר אקשן והומור, שמרחיב את היקום הקולנועי של מארוול אל מרחבי הקוסמוס. במרכז העלילה, פיטר קוויל, הרפתקן חסר מורא, מוצא עצמו נרדף על ידי ציידי-ראשים עקשניים, לאחר שגנב כדור מסתורי, בו חושק רונן המאשים, נבל רב-עוצמה ותאב-נקם, על מנת להשמיד עולם שוחר שלום. כאשר קוויל ורודפיו מוצאים עצמם כלואים יחדיו, על חבורת האאוטסיידרים פורעי החוק לחבור יחדיו, בברית מתוחה הכוללת, מלבד קוויל, גם את: רוקט, ראקון מהונדס גנטית עם חיבה עזה לכל מה שיורה ומתפוצץ, גרוט, יצור דמוי-עץ בעל כוח רב וכישורים ורבליים מועטים, גאמורה, המתנקשת המסתורית ודראקס המשמיד המונע על ידי זעם ותאווה לנקום ברונאן על רצח משפחתו. אך כאשר קוויל מגלה את כוחו האמיתי של הכדור, ומבין את האיום הגדול שלו על הגלקסיה, הוא עושה כל שביכולתו על מנת לאגד את הקבוצה המוזרה למאבק נואש—שגורל הגלקסיה תלוי בתוצאותיו.

“שומרי הגלקסיה”, לכשיצא לאקרנים, ככל הנראה הולך לטפס לראש רשימת שוברי הקופות של הקיץ, עד כה, ובצדק! התמה שלו, המזכירה לא במעט את סרט “ג’ון קארטר” של דיסני מ-2012 (גיבור בן כדור הארץ שמוצא את עצמו נלקח אל מעבי החלל ומוצא לעצמו אהבה ובעלי ברית חייזריים), רק מדגישה את כוח השותפות של דיסני עם מרוול. הסרט החדש מצליח לעשות את מה שג’ון קארטר נכשל בו רק לפני שנתיים. אז שילם האחראי, אנדרו סטנסון (מוצאים את נמו, Wall-E) על הפיאסקו בקריירה שלו.

אחד הדברים הבולטים ביותר לגבי “שומרי הגלקסיה”, הוא העיצוב המרהיב. נופי החלל המככבים בו לא רק מהממים ביופיים, אלא מסייעים גם להכניס את הצופים לאווירה הנכונה ומרגישים פשוט נכונים עבור סרט קומיקס. את מקומם של המרחבים השחורים המנוקדים בנקודות אור לבנות, תופסים נבולות צבעוניות, גופים חלליים מסקרנים ונופים זרים ומוזרים. כל זאת, מבלי להפריז ולחדור אל מחוזות הקיטש. התחושה היא כמו להיכנס לעולם שכולו כריכות של ספרים מתור הזהב של המדע הבדיוני.

את האפקט של אלה משלימים עיצובים ארכיטקטוניים יפהפיים, שמצליחים למזג היטב תחושה של עתידנות, כפי שהייתה נראית בשנות ה-80, עם נגיעות של סטימפאנק. צריך לראות בשביל להבין. הכול, מן הבגדים ועד לאתרים בהן מתקיימות הסצנות השונות הם תענוג לצופים בכלל ולאנשי עיצוב בפרט. הדבר היחיד שפוגם באפקט הוא העיצוב של חלק מן החייזרים, שנראים כמו לא יותר מבני אדם מאופרים בכבדות, או צבועים ב-CGI. יחד עם זאת, כאשר לוקחים בחשבון את הקונטקסט ואת הזמן בו נוצר חומר הבסיס עליו מבוסס הסרט, יש בכך גם מן ההיגיון.

אבל כל העיצובים הללו לא היו עוזרים, אם עלילת הסרט וההופעה של השחקנים לא היו מספקים. אז נכון, עלילת הסרט אינה מקורית יתר על המידה, ובכל זאת, היא עשויה היטב. אם לסכם זאת במשפט,

“שומרי הגלקסיה” לוקח את הצופים שלו ברצינות, אבל לא את עצמו. הוא משלב תחושה אפית עם הומור שנון ומודע לעצמו. ההומור נע בין סלפסטיק גס לשנינויות מעודנות ולרוב פשוט עובד. כריס פראט בתפקיד פיטר קוויל (סטאר לורד), זואי סלדנה בתפקיד גאמורה, המתאבק דייב בטיסטה בתור דראקס המאשים, בראדלי קופר בתפקיד רוקט ראקון ואפילו ווין דיזל בתפקיד גרוט, כולם עושים יופי של עבודה.

למותר לציין שהסרט אינו מושלם. בניסיו דל טורו בתפקיד האספן מיותר להפליא, ולא ברור מדוע הוא זוכה למקום של כבוד בכתוביות. מייקל רוקר בתור “אביו המאמץ” של קוויל גם לא נראה כל כך שייך. הגאגים בדיאלוגים די צפויים לפעמים וגם העלילה לא בדיוק סופר-מקורית. אבל כל זאת פחות משנה כיוון שהסרט פשוט מהנה ברמות קשות! כל תלונה מרגישה קצת קטנונית כשכל כך הרבה רכיבים שונים עובדים כל כך טוב והופכים את “שומרי הגלקסיה” לאחד המושלמים מסוגו.

לסיכום, בשנים האחרונות, הרבה נרטיבים קלאסיים וותיקים מעובדים למסך הגדול. מקרים כמו “ג’ון קארטר” (שלדעתי נענש בקופות שלא בצדק) ו”הפרש הבודד” (שלא נענש מספיק בקופות שלא בצדק) מראים מה קורה להם כאשר הם מפספסים, והם בדרך כלל מפספסים. “שומרי הגלקסיה” מראה מה קורה כשסרט מצליח לגעת בנקודות הנכונות. אין לי ספק שמרבית חובבי הז’אנר יראו את הסרט יותר מפעם אחת, וכי גיבוריו הולכים לככב בקוספליי של כנסים ברחבי העולם עוד זמן רב.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *